ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג של השולט אור

על האהבה והזוגיות. על שליטה, סשנים ומה שמלהיט. על חברים, ספרים ועל היומיום.
לפני 12 שנים. 25 בדצמבר 2011 בשעה 9:57

אחרי כמה שבועות של עייפות, עבודה מוגזמת והתרסקות למיטה כבר בתשע...
בא חנוכה ואתו... זמן פיצוי וסקס.

כמה רעב הצטבר בי אל החתלתולה הזו שלי...
ביומיום היא קמה בשש בבוקר לעבודה - אי אפשר להעיר אותה באמצע הלילה לחפוז רק כי מחורמן לי.
רחמים, זו הקטנה שלי. אני צריכה לשמור עליה...

אבל בחנוכה... איזה חג נפלא 😄
הבוקר הבהרתי לה שבערך כל שעה היא תגמור בצורה אחרת.
סתם כי בא לי להגמיר.
כי רעב לי בכל הגוף ממנה ואליה.

ושוב היא מחייכת
ובורקות לה העיניים,
ושוב היא נראית מאושרת...
האהובה שלי.

היום התחיל לפני שעתיים והוא הולך להיות מגוון 😄

חג אורים שמח.

לפני 12 שנים. 15 בדצמבר 2011 בשעה 8:53

כבר חודשיים וקצת שאנחנו מגיעות שלוש פעמים בשבוע למכון הכושר כדי להזיע, לכאוב ובעיקר להעריץ את הסיבולת של עצמנו.

כשעמדתי מול מאמן הכושר בפעם הראשונה, הוא שאל אותי מה אני רוצה להשיג.
התשובה הייתה: אני רוצה לרזות ואני רוצה להתחזק.

בשנתיים האחרונות התחלתי להרגיש את השרירים שהיו פעם - מתחילים להתדלדל.
לא אהבתי את זה, בלשון המעטה.

חודשיים אחרי, הגוף שלי מרגיש הכי חזק שהוא היה אי פעם.
זו הרגשה נפלאה להתנועע ולהרגיש את השרירים.
הם שם, נעים ומורגשים.
וזו תחושה נפלאה.

אה ו... שתינו מאבדות מהמשקל ומאחוזי השומן בגוף.

אשתי שהייתה מתאמנת אולימפית בצעירותה, נהיית לי מול העיניים עוד יותר כוסית משהיא הייתה כשרק הכרנו...
אני צופה בה עושה ספינינג או מתיחות... רואה אותה בכושר טוב יותר משל בנות ה-18 שמגיעות למכון...
ואני גאה. כל כך גאה.
היופי הזה שייך לי.
רק לי.

כיף להתעורר בבוקר, להתמתח ולהרגיש את השרירים נעים במין חייתיות, שלא הייתה בהם כל כך הרבה זמן.
מממממ אני כבר רוצה שוב למכון :)

לפני 12 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 8:48

אני אוהבת את זה שגם אם משהו קשה לנו לרגע... שיחה של כמה דקות פותרת בדרך כלל את המועקה.

לפעמים נורא קשה לתקשר ולהביא את הפגיעות, אבל כל זמן שאנחנו עושות את זה - אנחנו מבטיחות שהשנייה תקשיב באמת. עם כל הגוף והנשמה.

כי כשאני/את אומרת "קשה לי עכשיו", במקום "את אשמה" - אני/את המקשיבה יכולה להקשיב לזה ולנסות לשנות את המצב.

בלון המועקות שלנו לא מתנפח. ברגע שאנחנו רואות שהוא מתמלא מעט באוויר - החיים נעצרים כדי לשחרר את האוויר הזה ואת המועקה.
זה עוזר לשתינו לנשום.

טוב לי לחיות אתך אשתי. לא חלמתי בכל עשרות השנים בהן אהבתי נשים וחייתי אתן - שקיים טוב כזה.

אני אוהבת אותך אוצר שלי.

לפני 12 שנים. 5 בדצמבר 2011 בשעה 16:53

שלי.
הנשיקות שלה,
הליטופים שלה,
החיבוקים שלה,
הדמעות שלה,
הצחוקים שלה,
האהבה שלה,
הכיסופים שלה,
הנשימות שלה...

שלי.
שלי, אלוהיי.
שלי במתנת חיי.

שלי,
כדי שאנשום וארווה צמאוני,
כדי שאשעין את ראשי הכבד מעייפות...

שלי,
כר תשוקותיי,
גופך כמפת אהבה
ואת ממלמלת שירתך
בין אנחות תשוקה ועונג...
ישנה כילדה בזרועותיי
ונמסה משולהבת אל קולי...

שלי,
לעדור את קשיי היומיום לצדך
ולשוב אל חיקך עייפה ומסופקת.
שלך.

לפני 12 שנים. 4 בדצמבר 2011 בשעה 11:10

אז קניתי לכלבה כלוב, שיהיה לה טוב.
יש לה מספיק מקום לנוע בו - שלא יגידו שאני מתאכזרת לכלבות שלי.
מעכשיו היא תאכל ותשתה רק שם...
ככה זה כשמאלפים - צריך משמעת ויצירה של מקום בטוח.
אין כמו כלוב למטרה הזו.

נכון?
אני יודעת שיש מי שמזדהות עכשיו...

לרצוני דלת הכלוב פתוחה ומותר לה להיכנס ולצאת ממנו,
לרצוני הדלת ננעלת והיא ממתינה שאחליט שמספיק.

היא גורה טובה, שתהפוך לכלבה צייתנית.
כי ככה אני רוצה.
ככה אני אוהבת את הכלבות שלי.

לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 7:55

יש את העבדים ששולחים לי פעם בחודש חודשיים הודעה אדומה פרטית.
כשאני נכנסת לבדוק אותה אני מגלה את המילה "היי".
לפעמים הם מגדילים וכותבים "היי מלכתי".

ולא, לא מעניין אותי לדבר אתכם. אין לי שום עניין בעבד או בשפחה.

אבל מה שאני לא מבינה הוא - אתם באמת חושבים שמישהי בעולם תדלק עליכם ממשלוח המילה הזו?
אתם עד כדי כך הזויים ועילגים?

היו כמה שטרחו וכתבו פניות בהחלט מרשימות. אולי אם לא הייתי לסבית ולא הייתי בקשר - הייתי אפילו שוקלת לשוחח איתם.
אבל גם הם, מגוחכים בעיניי כשהם מבטיחים לעשות את כל מה שהמלכה תרצה, אבל בדרך הם עוברים על הדבר הראשון שכתבתי בפרופיל שאני לא רוצה שיעשו - אני לא רוצה שיפנו אליי בשביל סשן / רומן / סטוץ.

הם יעשו את כל מה שאני רוצה, בתנאי במוכן שאסכים לעשות את מה שהם רוצים ולקחת לי אותם.
איזו עליבות לעזאזל, ואיזו התעלמות מחליאה מהגבולות הברורים שאני מציבה בפרופיל שלי.

אז לא, אני לא טורחת לענות לכם.
אתם מרגיזים אותי.
הפסיקו עם זה לעזאזל.

לפני 12 שנים. 29 בנובמבר 2011 בשעה 13:45

לפני 5 שנים הייתי לקוחה מוגבלת חמורות בבנק שלי.
חייתי רק מהכסף המזומן שהיה לי בכיס ולפעמים לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות אפילו לחם.

היום קיבלתי במתנה מהבנק 1,500 ש"ח וחשבון מנהלים.
זה מרגיש טוב כשהבנקאי שלי לא רק שלא נוזף בי יותר, אלא הופך עולמות כדי למצוא חן בעיניי.

כשאין לך כסף - הוא חסר משמעות - אין טעם לפנטז על מה שאין.
כשפתאום יש לך ממנו - את קולטת כמה דלתות הוא פותח.
ההבדל בין שני המצבים מפחיד לפעמים.
מהצד השני הוא מדגיש לי, עד כמה ההצלחה תלויה בסופו של יום בנחישות, במקצוענות, בלקוחות מרוצים, בחריצות, וכן, ברצונו הטוב של האל.

לפני 12 שנים. 28 בנובמבר 2011 בשעה 14:48

אתחיל בגילוי נאות: אני מאוהבת לגמרי בכתיבה של ג'ון אירווינג.

אירווינג הוא סופר שמשתמש בכתיבה הסוחפת שלו כדי להביא את האני מאמין שלו בנושאים שנויים במחלוקת בארה"ב הפוריטנית הקשורים בזכויות אדם, אלוהים ופמיניזם כגון: לסביות והזכות להפיל (תקנות בית השיכר), אונס, הומוסקסואליות, פמיניזם וטרנסיות (מלון ניו המפשיר והעולם על פי גארפ), אלמנות והזכות לאהוב (אלמנה לשנה אחת), ובכאלה הנוגעים בטאבו כגון אהבה ומשיכה מינית שבן אחות לאחיה ומימוש אותה האהבה - נושא שנכתב על ידי אירווינג, בספר מלון ניו המפשיר, ממקום שאין בו שיפוטיות אלא אנושיות.

ג'ון וינסלו אירווינג נולד באקסטר, ניו המפשייר, בשנת 1942. נשוי ואב לשלושה בנים. הוא מתגורר בטורונטו ובדרום ורמונט. שילובם של מחוזות חייו של אירווינג בכתיבתו, יוצרת סוג של אוטוביוגרפיה דמיונית של המחבר.

אירווינג הוא סופר שלא עושה לעצמו הנחות בכתיבה, אבל מהצד השני - משחיז משפטים מלאי הומור סרקסטי שגורם לקורא/ת לצחוק בקול גדול.

עד כאן על אירווינג עצמו ומכאן על הספר: "תפילה לאוון מיני".
הסיפור הוא סיפור חברותם של אוון מיני וג'וני וילרייט. השניים גדלים בצמוד. אוון הוא בנם היחיד של בעל המחצבה ואשתו, וג'וני הוא תוצר הסטוץ היחיד והסודי שהיה לאמו - הזמרת האדומה.

באחד הימים מתקיים משחק בייסבול בליגת הנערים. אוון וג'וני משחקים באותה הקבוצה. אוון קטן המימדים, מעולם לא הצליח לחבוט בכדור כהלכה. אבל במשחק הזה, לראשונה בחייו, הוא חובט בצורה מושלמת. הכדור פוגע ברקתה של אמו של ג'וני (בה אוון מאוהב), והורג אותה במקום.

מרגע זה ייקח על עצמו אוון, שמאמין ששום דבר אינו קורה במקרה, את תפקיד מגינו של ג'וני. הוא אפילו יישאר כיתה לאחר שהוא הוקפץ, כדי להמשיך לעזור לג'וני בלימודים. תפקיד נוסף שאוון לוקח על עצמו, הוא מציאת אביו הביולוגי של ג'וני.

אוון קטן מאוד במימדיו ויש לו קול דקיק שמחריד את סביבתו. הוא גם יודע בדיוק מתי הוא ימות ואיך, והוא חי את חייו בהכנה לרגע זה.

שם הספר: תפילה לאוון מיני, משאיר אותנו לאורך הספר בתחושה לא ברורה. האם התפילה היא למענו של אוון או אל אוון? האם יש הבדל? האם יכול להיות, שכפי שהתגלגל לעולם אדם לפני 2,000 שנה שיצר את הנצרות ונחשב לנס, כך אוון הוא סוג של נס שהתגלגל לעולם כדי לשנותו?

ג'ון אירווינג מוליך אותנו לאורך הספר באיטיות וחושף אותנו ברגישות לדילמות ההתבגרות של גיבוריו. הימים הם ימי מלחמת ויאטנם ולאורך גבול ארה"ב קנדה, צעירים רבים בוחרים לעבור את הגבול כדי להימנע מהשירות הצבאי. אירווינג מוביל אותנו בין מצדדי המלחמה ובין מתנגדיה ומעניק לנו תמונה תקופתית.

תפילה מאת אוון מיני, מאת: ג'ון אירווינג, בהוצאת זמורה ביתן. 605 עמודים.
וחשוב, אל תקראו את הספר בלילה במיטה. הפרטנר/ית שלכן/ם יעיפו אתכם ממנה בשל פרצי הצחוק.


לפני 13 שנים. 23 בנובמבר 2011 בשעה 7:41

אני הכי מאושרת שהייתי בימי חיי.

עוד רגע אנחנו חוגגות שנתיים של אושר.

וטוב לי.

כל כך נעים כשטוב.

שרק יימשך.

לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2011 בשעה 7:10

יתרון אחד נפלא של דלקת הריאות: הורדתי ארבעה ק"ג בלי לשים לב בתוך שבוע וחצי :-).

אני יוצאת בסטארט אפ דיאטה. ערכת החיידקים תעלה רק 1,500 ש"ח, מחיר מבצע. לי זה עלה יותר!!

התשלום במזומן.