הבלוג של השולט אור

אוצר חיי,
אני כבר לא סופרת את מספר הפעמים בהן השקפתי עלייך בפליאה, לנוכח היופי שראיתי בנשמתך.
היום, אצל הפסיכולוגית שלי, זה קרה שוב.

כשדיברתי עלינו ועל העומקים אליהם אנחנו מגיעות - יחד בתוך הקשר וכל אחת במסע אל עצמה - אמרתי לה שהשנתיים האחרונות בהן חזרתי לטיפול שונות כל כך מכל מה שקדם להן, פשוט כי אני לא עובדת איתה לבד. יש מן תהליך שנובע מההכלה שיש בקשר שלנו, שנותן מקום להתפתחות האישית שלנו בתוכו. לא תהליך טיפולי מקביל אלא השלמה. אין יותר את הניתוק בין החיים לבין הטיפול. יש משהו שלם שגורם לזרימה ולהתפתחות מהירה כל כך ועמוקה במה שקורה שם ובינינו.

אהבתי הרבה נשים בימי חיי, אבל אף אחת מהן לא ראתה את הדלת אל נשמתי.

איתך הדלת פתוחה לרווחה - נכנסת בעדה והמפתח הושלך מזמן. אין בו צורך עוד.

אני מדברת עליי אבל זו את שיצרת את השינוי. אי אפשר להתחיל לתאר את מידת האמון שיש לי בך, בתבונתך, ברגישותך ובאהבתך.

האמון הזה, שמעולם לא היה לי באיש, הוא שעושה את השינוי. ואת כל כך ראויה לו.

תודה שלימדת אותי לבטוח אהובה שלי. ארוזה בחומות המגן שלי - מעולם לא בטחתי באיש. לא יכולתי להיות חלשה, כי לא היה מי שישלח יד פשוט כדי ללטף ולחבק, ולומר לי שאני לא לבד גם כשאני חלשה. לימדת אותי כמה אני הרבה יותר חזקה כשאני לא פוחדת להיות גם חלשה.

לימדת אותי שבטוח לא רק להזדקק לפעמים, אלא גם לחלוק את הצורך ולדעת שתהיי שם.

נתת לי כל כך הרבה בכל כך מעט זמן אהובה שלי. נתת לי את חיי בחזרה, את היכולת לבטוח ולתת אמון, לימדת אותי שלא תברחי ממני כשאהיה גם חלשה. נתת אמון ביכולותיי והענקת לי כל כך הרבה כוח באמון הזה. השבת לי את האמון בעצמי. אני אדם טוב יותר בזכות אהבתך זכה שלי. ואני אסירת תודה לך על כל אלו.