הבלוג של השולט אור

נרדמתי בצהריים לשינה קלה שהפכה לסיוט כבד.

כבר כמה לילות שכל פעם שאני נרדמת אני חולמת על האקסית שלי. זו שהייתה אשתי למשך עשר וחצי שנים. חלומות מטרידים, קשים והפעם... סיוט אמיתי.

ישבנו במכונית שהייתה לנו ורבנו. לא היה לי מושג על מה אנחנו רבות, אבל הקור שהיה בינינו והזעם היו כל כך מוחשיים וכל כך זהים לאלה שהיו שם לאורך כמעט כל שנות הנישואים שלנו, שהתעוררתי כשאני בטוחה שאני איתה ובתחושה איומה של לכידות.

אני זוכרת את עצמי בחלום בתחושת חוסר אונים מול הקור שהיה במילים שלה. רציתי לנפץ אותה ואת המכונית. באיזה שהוא שלב במכונית הזהרתי אותה שתשתוק ותלך, כי אחרת אני לא אחראית למעשיי יותר. ראיתי את האגרוף שלי נקמץ ורציתי להכות בכל הכוח בדש בורד ובשמשת המכונית. רציתי לנפץ הכול ובעיקר אותה, אבל גם בחלום ידעתי שלא ארים עליה יד.

כל כך הרבה שנאה הייתה שם בינינו. ואז היא יצאה מהמכונית והלכה אל הדירה שהייתה לנו, והיא התקשרה אליי וניסתה לפייס, ולא רציתי לחזור לדירה. לא רציתי לחזור אליה. ידעתי שהכול שקר, שהמרחק בינינו גדול מדי ושהשנאה שהרגשנו זו אל זו במכונית קיימת ואמיתית כמו האהבה. רציתי לברוח ולשמחתי - אז התעוררתי.

התעוררתי מתנשפת במהירות ומזיעה ממש כמו שמתעוררים בסרטים מסיוט. אחרי שקלטתי שזה היה רק סיוט ושאנחנו כבר לא יחד, חזרתי לכאן ולעכשיו, ולידיעה שאני עם האישה שלי, וחזרתי לנשום.

המון פעמים שאלתי את עצמי במהלך שלוש השנים האחרונות, למה באמת נשארתי שם עשר שנים וחצי? הרי נעשה כל כך רע אחרי השנה הראשונה. אני זוכרת את עצמי יושבת אצל הפסיכולוגית שלי ואומרת לה שפרידה היא לא אופציה, כי אני פוחדת שהאקסית תפגע בעצמה. ואני זוכרת כמה הרגשתי לכודה ואבודה מול הדרישה שלי, שיתמלאו שלושה תנאים לפני שאוכל ללכת: שיהיו לה פסיכולוגית, חברה ומאהבת.

רציתי לה רשת בטחון כדי שאוכל לעזוב בלי לחשוש שהיא תתאבד, אבל עד שהתמלאו תנאי הרשת הזו, נחנקתי אני למוות.

אהבתי אותה והיה לי רע לתפארת. בגדתי בה בשלוש השנים האחרונות רק כדי שאוכל להישאר שפויה ולהרגיש חיה באיזו שהיא צורה. אבל שנאתי אותי בתקופת הבגידות. שנאתי את השקרים היומיומיים ואת הכורח לשמור על מוצא פי 24 שעות ביממה ואפילו מתוך שינה. כשהיא התאהבה במישהי, ראיתי את החופש קורא לי. וכשהן רבו וניתקו את הקשר, הגעתי אל אותה חברה שלה עם בקבוק יין ופרח, כדי להשלים ביניהן ולסרסר באשתי לטובת החופש שלי. ייחלתי לקשר ביניהן שייחלץ אותי.

כל זה חזר ברגעי ההתעוררות. הפחד הנוראי ששוב אני שם ושאין לי דרך היחלצות. ואז חזרתי להווה, ולידיעה שאני עם האישה שלי. אי אפשר לתאר את תחושת ההקלה שהרגשתי.

התקשרתי אליה פשוט כדי לומר לה תודה על זה שהיא איתי.

ההשוואה שבין שני הקשרים כל כך בלתי נמנעת: האהבה וההכלה שיש לנו היום מול הריחוק, ההמנעות והשנאה לכל מה שהייתי אז. החום בו אהובתי מקבלת את האנשים שאני אוהבת, מול התיעוב שהופנה אליהם על ידי האקסית אז. השנאה ליצירה שלי אז מול האמון ביכולותיי והעידוד שאהובתי מעניקה לי ולכולנו, אבל מעל הכול, היום אני לא חיה בפוזה. אני - אני, כולי, יש מקום לכל מי שאני, ממקום של קבלה ואהבה. זה לדעת שאהובתי מעודדת את הכוח שלי מול העולם, מעצימה אותי באהבתה ומהצד השני מעניקה לי את החיבוק שלה כשאני הכי קטנה ונזקקת.

בפעם הראשונה בחיי יש מקום גם לי בקשר ולא רק לפוזה החזקה שחייתי כל חיי. בפעם הראשונה אני עם אישה שאוהבת את כולי. יש לכם מושג איזו מתנה ענקית זו וכמה לא מוצאים את זה בדרך כלל?

אהבתי המון נשים בימי חיי. חייתי עם נשים מגיל חמש עשרה. אבל מעולם לא קיבלתי את המתנה שאני מקבלת היום - אהבה לכל מי ומה שאני, והכלה אמיתית.

כולנו שואפים להכלה בקשר, אבל מעטים האנשים שיודעים להעניק אותה במידת קבלתה.

בזכות ניסיון החיים שלי אני מודעת לקשר הנדיר שאני חייה בשלוש השנים האחרונות. אני לא חושבת שאי פעם בימי חיי הייתי נחושה כל כך לשמור על קשר זוגי שהיה לי, כפי שאני נחושה בשנים הללו. זה לדעת שמצאתי את האישה היחידה שבאמת עושה אותי מאושרת. יש לנו את הדרמות שלנו, יש את המריבות שבמהלכן אנחנו שואלות את נפשינו למות, ועדיין מעל כל אלה, עוטף אותנו הטוב שיש בינינו.

אשתי שלי, חיי,
אין לי אדם שחשוב לי ממך בעולם כולו.
אין אישה אחת בעולם שיכולה להתחרות בך וברגשותיי אלייך.
אין דבר בעולם שלא אעשה למענך.
ואין דבר שלא אעשה כדי להגן עלינו ועל היחד שלנו.

איתך כולי קיימת, על הטוב ועל הרע, על הכוח ועל החולשה. לעולם לא אוותר מרצוני על המתנה שאת מעניקה לי יום יום בעצם קיומך בחיי.

אני אוהבת אותך נדירה שלי. אוהבת אותך תמיד וכל הזמן.
בפעם הראשונה בחיי אני בזוגיות עם אישה נשואה שלא חיה איתי. אבל איכשהו אהובתי, דווקא איתך יש מקום וקבלה אמיתית של כולי. דווקא איתך אני מרשה לעצמי לומר כשקשה לי וכשאני זקוקה לעזרה. לא עשיתי את זה מעולם ועם אף אחת. את מבינה אהובתי, אלו לא החיים יחד שיוצרים את הזוגיות האמיתית - אלה התכנים שיוצקים לתוך הזוגיות שיוצרים אותה.

לימדת אותי לקבל אהובתי ומאז לא הפסקת להעניק. לפעמים אני מרגישה שהנשמה שלי מוצפת מול כל ההענקה שלך. את לא יודעת כמה את נדירה ומיוחדת, את לא יודעת להעריך את הטוב שאת משפיעה על סביבותייך.

אני אוהבת אותך אישה שלי. אין לי מספיק מילים כדי להביע כמה אני אוהבת אותך, ואין מספיק ימים שאוכל לחיות בימי חיי כדי שאוכל להשיב לך ולו אלפית מהטוב שאת מעניקה לי.
תודה אשתי.