לפני 17 שנים. 8 בספטמבר 2007 בשעה 2:17
את זזה כמו חיית טרף על הרחבה. מנענעת, משתוללת, מזיינת אותי במבטים שלך, מזויינת על ידי המבטים שלי.
כששתינו לא יכולות עוד לעמוד במבטים האגנים נפגשים והשפתיים.
הפראות הזו של הנשיקה שלנו...
הייתי יכולה לגמור רק מהשפתיים שלך על שלי.
את מטריפה אותי אישה שלי.
משגעת שלי, יחידתי.
אני מאוהבת בך כל כך נשמת חיי. מאוהבת בך כל רגע, כל שנייה, כל דקה ובכל פעימת לב.
עוד ערב מושלם בלימיט. תודה מארגנים מדהימים על המוזיקה, הבית שיצרתם והחום.
אוהבות את הערבים שלכם הכי בעולם.
אור
