הבלוג של השולט אור

אתמול נפגשתי במפתיע עם שני אנשים מעברי.

האחת אקסית שהייתי מאוהבת בה מגיל עשרים למשך כחמש שנים של רומן מטורף, בו היינו יחד כל פעם יחד לכמה שבועות כדי להיפרד לכמה חודשים וחוזר חלילה. תקופה של המון זיונים, קנאות והמון יצירה.

שתינו יוצרות והייתה המון יצירה מקבילה באותה התקופה והמון פרגון ליצירה של שתינו. אחר כך נפרדו דרכנו אבל הן מעולם לא ניתקו לחלוטין. כל פעם שאחת מאיתנו התגעגעה לשנייה, היא הייתה מחדשת את הקשר עם הקול מהעבר, וכל פעם הקשר החזיק לכמה חודשים של חברות עד לפיצוץ הבא.

גם הפעם סביר להניח שבתוך כמה חודשים נתפוצץ זו על זו ושוב ניעלם, ואז שוב נחזור. זה מן קשר כזה שיש בו טוב ורע ובעיקר המון היכרות הדדית.

אתמול היא התקשרה אחרי שנתיים וחצי בהן לא דיברנו. ישבנו לדבר אצלי לפני שיצאתי אל הלימיט עם אהובתי, והחלטנו בינתיים לחדש את הקשר.

למרות שהמאוהבות, האהבה הרומנטית והתשוקה שהיו בי כלפיה מזמן כבר אינן שם, היא יקרה ללבי כחברה.

האדם השני שמסר לי ד"ש מהעבר, היה פעם הילד הכי יפה בבית הספר. הייתי בת ארבע עשרה והוא בן שתיים עשרה ושנינו גרנו בבתים מקבילים. היינו חברים טובים. אני זוכרת שהוא היה זה שלימד אותי איך עושים מדיטציה. אתמול פתאום פנה אליי גבר מדהים ביופיו במועדון ושאל אותי אם זו אני תוך ציון שמו. לא עברה יותר משנייה עד לחיבוק הענק בין שנינו. היום הוא מאסטר שמגיע ללימיט ולא ממש מסתובב כאן. אבל אם תראה את הפוסט הזה, עשה שימוש בכרטיס הביקור שנתתי לך והרם טלפון. יש לנו כוסות קפה לשתות יחד ופערים של שנים להשלים.

קולות מהעבר יכולים להיות דבר מטריד אבל גם דבר נפלא. שום דבר לא מקרי בעיניי ואני מסוקרנת לראות אם הקשרים יתפתחו לחברויות שוב ואם הם יחזיקו מעמד.
אני מקווה שכן.