מחר (יום ג'), תטוסי שוב לתאילנד.
הלו"ז שלי מטורף לעשרת הימים בהם לא תהיי, מלא בהרבה יותר עשייה משהוא מלא ביומיום כשאת כאן. טירוף העשייה לא יפריע לי לחשוב עלייך בכל פעם בו יעלה שומר המסך עם תמונותייך ובכל רגע בו אעצור לרגע את המירוץ כדי לנשום.
את איתי כל הזמן - כשאת כאן וכשאת שם.
אחת וחצי בלילה ואת ישנה מלאך שלי. שוב הרדמתי אותך הלילה. זה לא היה מתוכנן - פשוט נרדמת ברגע בו ראשך נגע בכרית ואני לא יכולתי שלא לחבק וללטף אותך עוד שעה ארוכה אחרי.
ליטפתי אותך וחשבתי תוך כדי שמחר עוד ניפגש לכמה שעות של יחד, לפני שאקח אותך לשדה התעופה. נישקתי כל חלק שלך שהיה קרוב אליי, וידעתי שמחר כשאשכב לישון תהיי במטוס לשעות ארוכות של טיסה מייגעת בסופה תנחתי בגן העדן שלך.
יום אחד נטוס שתינו. את תראי לי את המקומות שאת אוהבת ויחד נתענג עליהם בצורה שונה מזו שמענגת אותך היום. גם אל מחוץ לגבולות המדינה שלנו, נביא יום אחד את אהבתנו.
עד שזה יקרה, נדבר בימים הקרובים בשיחות הוידאו שלנו כל יומיים וכשתספרי לי על חוויותייך מהיום, אלטף את המסך ואנסה לגרום לך להרגיש את האהבה שלי עוברת אלפי קילומטרים עד אלייך.
אני אוהבת אותך. את הבית שלי, את הגן הפרטי שלי - ושבילייך מוכרים ויפים כל כך, גן ריחני ופורח שבין פרחיו מרחפים פרפרי הלב שלנו.
עוד לא נסעת וכבר היום עבר עליי בגעגוע אלייך גם כשהיינו יחד. את בתוכי אהובתי. בכל פעימה שפועם לבי, ברעב אלייך שהפך למאפיין של גופי, בכמיהה שבוערת בעורי, את אפילו נמצאת ברווח שבין זרועותיי - שלא יכולות להפסיק לחבק אותך כשאת ליד. את הבטחון עליו נח ראשי כשאת מכרבלת - את אשתי, חיי, אהובתי, את בדמי.
ממחר אמחק עשרה ימים - כל יום בתורו, עד שתחזרי אליי. וכשגלגלי המטוס יגעו בקרקע ותשלחי אליי את ההודעה שאומרת שהנה את כאן - יחזור החיוך להיות מאושר באמת, כשאדע שבעוד כמה דקות אחבק אותך שוב.
טיסה נעימה לך אהובתי. נוחי לך אוצר שלי, נוחי וחזרי אליי במהרה.
לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2007 בשעה 23:45
