הייתי היום בסרט "אמא לא רצחתי את הבת שלך" - סרט תיעודי על אישה מלידה שנמצאת בתהליך של הפיכתה לגבר.
נזכרתי איך פעם כשהייתי בשנות ההתבגרות שלי רציתי לעשות ניתוח לשינוי מין. גברים הרי לא נאנסים, כך לפחות האמנתי אז. חשבתי שאם אהיה גבר אוכל להיות חזקה. אחר כך ויתרתי על הרצון להפוך לגבר ופשוט השמנתי לצד האימונים האינטנסיביים שעברתי, כדי להיות הכי חזקה ומאיימת.
אני חושבת עליי בשנים האחרונות מאז שאני איתך - בפעם הראשונה בחיי מחוברת גם לנשיות שלי. בפעם הראשונה עושה דיאטה ורוצה לרזות כדי להישאר רזה, בפעם הראשונה לא מסתובבת בחרדות קיומיות של אונס. גם גברים נאנסים, זה קורה או לא קורה, ואין סיבה להתכחש לעצמי יותר בגלל זה.
האהבה שלך גרמה לי לאהוב אותי על שלל פניי. אותי הגברית והנשית, החזקה והחלשה, הבוטחת והחוששת, הצוחקת והבוכה, המחבקת והמחובקת. כמה הענקתי לי אהובתי... כמה אני אסירת תודה לך על אהבתך.
אין כוח גדול יותר מהאהבה כדי לשנות דפוסים שמקורם בכאב ובפחד. האהבה שלך גרמה לי לאהוב אותי.
עוד מעט תעלי מולי במסנג'ר ואוכל לומר לך תודה, פנים אל פנים.
אני אוהבת אותך אשתי.
לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 15:53
