ניסיתי להימנע מהודאה, ניסיתי לחמוק ממנה - אבל אין לי ברירה.
האמת הקשה היא...
שאני מחורמנת רצח.
כמה?
כמה אפשר לפנטז עלייך ועליי בגמירות שלנו?
איך את מצפה שלא אצא מדעתי למשמע תיאורי העיסויים שאת מקבלת שם? אני עוצמת עיניים ומדמיינת את הגוף שלך, החלק, שוכב על מיטת העיסוי ושמנים ארומטיים וקרמים בעלי ריחות של טבע מרוחים עליו... רחמים אישה! דלגי על תיאור השדיים, הירכיים, הבטן, הגב, הישבן, ה... כשאת מספרת לי. נכון, אני דומית קשוחה בעלת שליטה עצמית, אבל אני אנושית! באמא שלך יפה שלי, אני עולה באש.
עוד חמישה ימים שלמים יעברו לפני שאחבק אותך.
עוד עשרות שעות לפני שנקרע זו מזו את הבגדים ונצנח את מערומינו.
עוד אלפי שניות לפני שהזעקות ירעידו את קירות הבית ואת לבבות השכנים.
בינתיים...
אני מחבקת את קסם שלי חזק אליי,
מלטפת את העירום שלי ומדמיינת שזו את,
ומטפסת על הקירות :)))
לקחת לך כבת זוג את האמא של השרמוטות ועשית ממנה מונוגמית.
איך נפלו גיבורות?
לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 11:09
