לפני 17 שנים. 6 באוקטובר 2007 בשעה 7:13
זהו.
אין צורך במילים נוספות.
אחרי כל הצפיה, היא שוב כאן לידי במרחק חיבוק ומגע, והשפתיים שוב פוגשות בשלה, והחיוך... הוא לא יורד לי מהפנים :))
ועכשיו אני נוחתת למיטה שלי, להשיב כמה שעות שינה שנשכחו בלילה הזה. רק חזרתי ממנה והאדרנלין שקע והותיר אחריו עייפות גדולה.
אחר הצהריים נהיה כבר יחד.
אני מאושרת :)