אלה היו שמונה ימים מטורפים בהם כמעט לא ישנתי.
מתחים על גבי מתחים העלימו ממני את השינה וגרמו לה להגיע רק לקראת בוקר - למעט מדי שעות.
מדהים כמה העולם מצטמצם כשכל הזמן עייפים.
שום דבר, פרט לאהובתי ולעבודה שלי, לא הצליח לחדור את העייפות.
בליל שלשום נרשם שיא כשלא הצלחתי לישון אפילו לדקה. בסביבות שלוש נשברתי סופית, יצאתי מהמיטה וישבתי לעבוד, ובשש כבר יצאתי מהבית לסידורים עם אהובתי.
הלילה, סוף סוף זה נגמר.
נחושה לישון, צירפתי כדור רגיעון אחד לעייפות ונשכבתי מלאת ציפיה (לשינה) במיטה שלי.
איזה כיף להירדם כבר בעשר בלילה.
רק מי ששכח טעמה של שינה בריאה - יבין אותי.
בחצות וחצי התעוררתי - נבהלתי לרגע שהנה שוב נמלטה ממני השינה, אבל מיד נרדמתי שוב.
בשבע וחצי התעוררתי אחרי שינה של תשע וחצי שעות, כשהגוף מרגיש שוב כוח שזורם בו ולא עייפות.
פתאום שוב מעניין אותי לקרוא פוסטים של חברים (סליחה שלא הגבתי שבוע שלם), פתאום יש כוח לכתוב בעצמי, פתאום העולם החזיר לעצמו את צבעיו.
בוקר טוב אנשים ויום נפלא לכולכם :)
לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 6:10
