עברנו ימים קשים כל כך, ימים של מתח וכאב, ימים של דכאונות ופחד.
אם יש משהו שמחזיק אותנו יחד לכל אורך הדרך - זו האהבה שיש בינינו, שלא ניתן למדוד או לתחום אותה במילים ובהיגיון.
אף פעם לא אהבתי בעוצמות בהן אני מאוהבת בך.
את חיי, יפה שלי.
כשאת מחייכת האזור שמסביבי מואר.
שלוש שנים ויומיים אנחנו יחד.
בשבועות האחרונים התכנסנו כל אחת אל עצמה וכמעט שכחנו, כמה אהבה ונחמה יש בחיבוק שאנחנו יודעות להעניק זו לזו.
היום נזכרנו קצת וברגע הרגשתי איך הלב שקמל חזר לפרוח.
מפחיד לפעמים להכיר בהזדקקות שלנו זו לזו.
מפחיד לדעת כמה כאב נוצר, כשלרגע מאבדים את הביטחון באהבה.
את היחידה עבורי.
עברתי דרך ארוכה ומפרכת עד שמצאתי אותך, אבל לפני שלוש שנים מצאתי את דרך האושר שלי - והיא עוברת ישירות דרך לבך.
אני רוצה אותך אהובה שלי איתי, גם בשנה הבאה, גם בעשור הבא ולשארית חיי.
לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 18:33