מאז חמישי בשבע בבוקר אנחנו בסוף שבוע שכולו - שתינו + שני כלבים ושלושה חתולים.
החבורה כוללת את קסם - הכלבה שלי, הנרי - הכלב שלה וג'ון, שוש וקליאו - שלושת החתולים של אהובתי.
קסם והנרי לא ממש מתים זה על זו, וכשהחתולים של בליס נפגשים עם פצצת האנרגיה שמגדירה את הילדה שלי, הם נכנסים לטראומה עמוקה, נמלטים אל הגג ובאופן כללי דורשים לעבור דירה או שהפולשת תסולק.
כדי להתגבר על המצב, אנחנו מבלות את סופי השבוע המשותפים שלנו במעברים קבועים מביתה אל ביתי כדי להוריד את הכלבים ולטפל בחיות.
צריך לזכור שכל החיות שלנו אינטיליגנטיות ורגישות הרבה מעבר לממוצע, ואני רוצה לראות מי יעז לומר אחרת.
יום חמישי - היום הראשון של הסופ"ש שלנו.
בחמש בבוקר, שיחיה שלה תוכנן להגיע לשדה התעופה. כדי להסיע אותו לשם הייתי אמורה להתעורר בארבע בבוקר. החלטתי לוותר על ההשכמה ולבלות את הלילה בעבודה ובהכנת הבית לקראת הסופ"ש המצופה. בארבע בבוקר נודע לנו שהטיסה מתאחרת. אהובתי הבטיחה להעיר אותי בשש והפצירה בי לשכב לישון קצת, אבל השינה רחקה ממני.
בשבע התייצבתי טרוטת עיניים בביתם כדי לאסוף את שייחיה שלה על המזוודה עמוסת העיתונים שהוא לקח איתו לטיסה אשר איימה להכריע אותו תחתיה, אל שדה התעופה.
בתשע בבוקר חזרתי מהשדה מצפה בקוצר רוח לזמן האיכות שלנו, ומיד קרסתי אל מיטתה לשינה שנמשכה ארבע שעות רצופות. היפה שלי ניצלה את הזמן כדי לעבוד על האירוע שהיא ארגנה ושהתרחש למחרת (תמשיכו לקרוא עצלנים).
כשהתעוררתי יצאנו לשוק האוכל לרכוש מזון. ההתלהבות שלי ממנות משביעות שעולות 25 ש"ח חלפה עם הביס הראשון. לעסנו ברעב ובחוסר חשק מהתאילנדי שרכשנו לנו ושמחנו לסיים את הארוחה התפלה.
בשתיים הגיע הזמן להוריד את הכלבים. קודם הנרי ואז נוסעות עשר דקות (כשאין פקקים), כדי להוריד את קסם.
הפעילות עייפה אותנו מאוד ושכבנו לישון קצת.
כשהתעוררנו כעבור חמש שעות גילינו שתאילנדי התעכל ושלפני שנוכל לעבור לפעילות האהובה עלינו - אנחנו חייבות למלא את הבטן. טוסט מהיר ואנחנו מוכנות לפעילות, אבל אז נזכרנו שהנרי והחתולים כבר המון שעות לבד ושצריך לחזור להוריד אותו ולפנק אותם.
חזרנו - הורדנו,- פינקנו והתעייפנו מזה נורא. חזרנו אליי כדי להוריד את קסם, ובלי לשים לב גילינו שכבר תשע בערב וששתינו קרועות מעייפות.
אנחנו מתקלחות ונכנסות למיטה מלאות בכוונות טובות, שמתמוססות כעבור שתי דקות של חיבוקים וליטופי תלתלים. האישה שלי נרדמת בזרועותיי ואני בעקבותיה עוברת לעולם שכולו חלומות של תאווה.
יום שישי
התעוררנו בארבע בבוקר וגילינו שאהובתי משותקת. קסם נשכבה לה על הרגליים לרוחב המיטה ולאהובתי - אוהבת החיות, לא היה נעים לבקש ממנה לסלק את עצמה ממנה. כמה דקות של חיבוקים, טיול מקדים זריחה, ואנחנו שוב על המכונית בדרך אל הנרי ושות'.
החלטנו שאת הבוקר של שישי נעביר בחלקו לחוד - אני עם אביה של אהובתי בבית הקפה השכונתי, ובליס בהכנות אחרונות לאירוע שהיא הפיקה עבור החברה איתה היא עובדת.
היא הייתה מתוחה ואני השתדלתי לא לספר לה בפעם השיבעים שהיא נראית פשוט נפלא באותו היום ושאין לי ספק שהאירוע יצליח.
סוכם שאסע לבית האבות כדי לקחת את אביה של בליס לבית הקפה, ושהאהובה שלי תתכונן בינתיים לאירוע. בתשע בבוקר עוד ישבנו בבית הקפה כשאני מעיפה מבטים עצבניים בשעון והוא לוקח את הזמן כדי ללעוס היטב בין הביסים. בתשע וחמישה כבר טסנו בחזרה אל בית האבות בו מצאתי את עצמי רצה ודוחפת לפניי את כסא הגלגלים שלו, קונה פרחים תוך כדי ריצה - בשביל החברה שלו, צועקת שלום עצבני לשומר ונדחקת איתו למעלית רק כדי לעלות אל חדרה, לענות לה בפעם החמישים שקוראים לי אור ולשמוע שוב שיש לי שם מאוד יפה.
מבית האבות טסתי במהירות של 100 קמ"ש כדי לאסוף את בליס לאירוע שלה. המכשפה שלי כמעט עשתה לי התקף לב כשהיא יצאה מפתח ביתה - היא פשוט הייתה יפה מדי. נסענו לאולם בו התקיים האירוע ואני חזרתי אל ביתי (נכון כדי להוריד את קסם ולהחליף בגדים).
באחת עשרה החל האירוע. בתוך דקות הוצף אולם המליאה במאות אנשים - מוזמנים ועיתונאים. עמדתי שם והרגשתי שעוד רגע הלב יתפוצץ לי מגאווה. הסתכלתי עליה מתנהלת מחוייכת בין המוזמנים, חמושה בחיוך שלא ניתן להתנגד לו... הבטתי בתפאורה שיצאה ממוחה הקודח וידעתי בפעם המיליון שיש לי אישה שרק מעטים יכולים להתחרות בכישורים וביכולות שלה.
אחר כך היה מופע הבידור של האירוע ויכולתי להתענג על צחוקה של אהובתי שהניחה למתח לנשור ממנה.
בשעה שתיים וקצת הסתיימו החובות הרשמיות שלנו. האירוע מאחורינו ושתינו יורדות על פסטה איכותית במסעדת ספגטים - ועדיין אנחנו מחורמנות אבל מה זה עייפות מכל היום הזה.
הוחלט להוריד את הנרי ולשכב לישון לשעה כדי להתאושש ואז לנסוע אליי ולהמשיך את אחר הצהריים על הגב לחילופין.
חמש שעות אחרי התעוררנו בפאניקה. טסנו אל קסם, אכלנו משהו - כי נהיינו רעבות ואז התחלנו להתלבט איפה נישן הלילה. אצלה יש יותר חיות אבל אצלי אפשר לצרוח בכיף כשגומרות...
בדרך אליי כמעט שברתי חלון של מישהי שהתעקשה לחסום את הכניסה למגרש החנייה, לצפור בהיסטריה ולאכול פיסטוקים כשדרשתי שתתפנה. אחר כך הורדתי את השלטר לשכנים שעשו מסיבה רועשת מדי מעליי והפריעו לדעתי לאהובתי לישון (כשהערתי אותה כדי לספר לה היא טענה שהיא לא שמעה כלום). אני חושבת שאפשר לייחס את האירועים הללו לחרמנות. אחר כך התמזמזנו אנושות עד שנרדמנו שוב.
אני יכולה להמשיך לפרט את הלו"ז שכולל בעיקר כלבים שמשתינים וחתולים שמגרגרים, אבל נדמה לי שאחרי שבילינו את חמש השעות האחרונות עם הנרי ושות', יש סיכוי טוב שניסע אליי בדקות הקרובות כדי...
אז נשתמע בהמשך. יש עוד חמש עשרה שעות לסוף השבוע שלנו ולפי התכנון הן יכללו המון סקס, סרט אחד ועוד שש הורדות של כלבים...
לפני 16 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 7:33
