זה היה יומולדת מושלם, שתוכנן, עוצב והוצא אל הפועל, על ידי האהובה שלי, שאת הלב הענק שלה - אי אפשר להתחיל למדוד.
מלבד אהובתי רציתי בסביבתי את שלוש חברותיי הקרובות ביותר - והן היו כאן איתי, לצדי ובשבילי, כמו שרק חברות אוהבות יודעות להיות.
חגיגת יום ההולדת התחילה כבר ביום שבת, כשחברתי האהובה פרח הזמינה אותי עם גבירתה לבית הקפה. איתן היה הספר שהזמנתי - הארי פוטר האחרון. כן אני מודה - אני מכורה. איזה כיף של מתנה זו הייתה ואיזה כיף היה פשוט לשבת עם שתיהן, לצחוק, לראות את אהבתן ולשמוח יחד. 😄
את הבוקר התחילו הברכות שכתבו אהובתי ואוהביי כאן בכלוב, ומיד בעקבותיהן שיחות טלפון מכל אחד מחברי המשפחה הקרובה שלי.
תשע בבוקר ואני אוספת את אהובתי אל "קום איל פה" - בית הקפה המקסים שבנמל תל אביב. השקית שבתוכה המתנות העטופות מתגלה כאוצרת בה מצלמה דיגיטאלית חדשה שהיא קנתה לי.
רק לפני יומיים חשבתי לעצמי שהייתי רוצה לקנות לי מצלמה - והנה היא שולפת ישר ממחשבותיי את המצלמה המושלמת.
הייתי המומה.
ישבנו לנו תחת חום השמש האביבי מול הים והתענגנו על ארוחת בוקר נפלאה.
רגע לפני שנצא אל ביתי, היא עוצרת אותי וניגשת לקנות לי פרחים. הם ורודים, הם עטופים בסרט ורוד, הם הכי לא אור הבוצ'ית והם עושים אותי מאושרת.
עבורה אני לא רק אור הבוצ'ית, עבורה אני פשוט האישה שלה שחוגגת יום הולדת.
ומשם אליי. ליחד השקט שהזוגיות שלנו יודעת לייצר.
בשתיים הייתי חייבת לצאת לפגישת עבודה, אבל בשלוש וחצי כבר הייתי שוב אצלה.
יום שלם עם האישה שלי - מי צריכה יותר מזה?
בהמשך הערב הצטרפו אלינו שתי נשים שאני רואה בהן שני שליש ממעגל החברות הקרוב ביותר שלי. היילני וקווין אם (פרח משלימה את המעגל).
בשלב כלשהו יצאנו מבית אהובתי לבית קפה. ישבנו שם שלושתינו, אוכלות, שותות, צוחקות, מדברות... הזמן טס. בעשרה לתשע הן נזכרו שלא אכלתי עוגה. שתיהן טענו שזו לא יומולדת בלי עוגת שוקולד.
הן צדקו!
היילני שהביאה לי עוד זר פרחים נאלצה לפרוש אל ביתה, אחרי שהיא סחטה ממני שם של ספר שארצה. אבל קווין אם, אני והמובייל שהיא הביאה לי (כחלק מהמתנה שהיא התעקשה לתת), עוד המשכנו אליי.
היה לי כל כך טוב ביום הזה.
זה היה יום הולדת שכולו שקט נפשי, שלווה ואהבה.
אין יפה ממנו.
אשתי וחברותיי היקרות,
תודה על כל שנייה מהיום המדהים הזה.
לפני 16 שנים. 4 במרץ 2008 בשעה 23:21
