הבלוג של השולט אור

לפעמים בא לי לגדל ניבים, אותם אנעץ בבשרך... לשמוע זעקה שנבלמת ביד שמונחת על פיך. שקט עכשיו, השליטה מתענגת. 

אבל עד שיהיו לי ניבים, כל הדרכים מובילות אל זעקות התאווה והאימה שלך, כשפחד מתערבב בעונג ובכאב.

פס דקיק של טיפות דם, מכאיב הרבה פחות מההצלפות שאצליף, אבל ירגש הרבה יותר. המילים שלי, יצרבו בך יותר מכל טיפות השעווה בשעה שתמסי אל זרועותיי. 

שפחה. בואי.