חורף.
אני מורה לך לחכות לי מיד בשובך מהעבודה כורעת מול הדלת, לבושה באותם הבגדים. לא לעבור במקלחת לכבודי.
נכנסת אל ביתך. ראשך מונח נמוך מולי, מצח אל רצפה, עיקול הגב מושלם ביופיו.
מביטה. מתפעלת בשקט.
התפשטי וגשי אל המקלחת, אני מורה לך.
כשאת מתפשטת אני ניגשת להדליק את תנור המקלחת - צריכה לשמור על הרכוש היקר שלי.
את מצטרפת אליי מרעידה קלות. זה יום קר.
היכנסי, אני פוקדת ופותחת את זרם המים הקרים.
את מביטה בי נדהמת.
היכנסי, אני פוקדת שוב.
אני יכולה לראות את המחשבות שמתרוצצות בך, את החשש מהקור ואז את לוקחת נשימה עמוקה ונכנסת אל מתחת למים.
הצעקה שפורצת ממך ספונטנית. זה קר. זה קפוא.
להסתבן, אני פוקדת בקור.
גברתי קר לי... דמעות פורצות מעינייך בשעה שגופך רועד ללא מעצורים.
הסתבני היטב או שתצטרכי להסתבן פעמיים... אני מתעלמת מקשייך.
את שולחת יד מרעידה אל הסבון ומתחילה להסתבן בו. לא פוסחת על אף חלק... בוכה...
גברתי... את מתחננת, קר לי...
עוד רגע תתחממי, אני מחייכת אלייך, שטפי מעלייך את הסבון.
באומץ את שוטפת בקור המים את הסבון. עורך מצומרר כולו. אין עונג במקלחת הזו.
אני סוגרת את הברז.
על ברכייך שפחה, אני מורה לך, הבטחתי לחמם אותך.
את יורדת קהת חושים לרצפה. אני מסירה את בגדיי ונעמדת מעלייך.
גבירתך תחמם אותך בחום גופה, אני מסבירה בקול שקט. לפני שאת מבינה למה כוונתי, אני משחררת אלייך ועלייך את השתן ששמרתי לך בשעות האחרונות.
הוא חם. מגע החום בגופך הקפוא מקפיץ אותך לרגע, ועובר עוד רגע עד שאת מבינה מה קורה.
את מנסה להתרומם, אבל פקודה קצרה שלי מחזירה אותך למקומך. לרגליי.
את מקבלת את מתנת הגוף שלי אלייך. הרתיעה מתהפכת לכמיהה כשאת נכנסת בעקבות החום אל ההתמסרות המוחלטת ואל הספייס.
אני מסיימת, את נמוכה מאוד עכשיו מולי.
מרימה אותך למצב עמידה, מחבקת אותך כך ששתינו צמודות ואין חלל בינינו, ומנשקת אותך עמוקות.
שולחת יד אל ברז המים, מכוונת מים חמים ונעימים, רוחצת את שתינו ומסבנת לאט.
את לא פוקחת את עינייך, שטה לך בספייס ענוג.
סוגרת את המים, משליכה מגבת על כתפיי, ומתחילה ליבש אותך באחרת. ידייך שמוטות לצדי גופך ואת מחייכת. כולך מחזה מושלם של יופי.
רוצי לך למיטה לחכות לי, אני אומרת לך בשקט, שיגעת אותי לחלוטין ילדונת שלי.
(עדיין מחפשת לי את השפחה שלי)