הנחיתה לוותה בסיור בביתי עם הדיירת החדשה והלא צפויה שהבאתי מיפן. עשיתי להנטאיי היכרות עם כל החדרים פרט לדנג'ן שלי, אותו החלטתי להכיר לה רק במועד מאוחר יותר. היו לי סידורים שהייתי חייבת לסדר והשארתי אותה בבית לפרוק את המזוודות ולהכין לנו ארוחת ערב, ויצאתי לענייני. תיארתי לעצמי שגם היא זקוקה לזמן הסתגלות לבד עם עצמה.
ניצלתי את השעות הבאות כדי לבקר בבית ההוצאה לאור, להתעדכן במכירות הספר בארץ ובחו"ל, לאשר כמה ראיונות שקבעו לי וכדי לבדוק בבנק שאכן הופקדו 50,000 הדולרים שהובטחו לי לכלכלתה של הנטאיי. ביקור בחנות תכשיטים סיים את סידוריי.
חזרתי אל הבית בסביבות שבע בערב, כפי שקבעתי איתה מראש. מוזיקה שקטה התנגנה ברקע ובחיוך הודיעה לי הנטאיי, שמחכה לי אמבט חם בו אוכל להתרענן לפני הארוחה.
נשכבתי בעונג באמבטיה הגדולה ולאחר שעצמתי את עיניי במים, התחלתי לחוש באצבעותיה נעות בעדינות על קרקפתי וחופפות את שערי.
לפעמים שלמות היא פשוט שלמות. מצאתי את עצמי מהמהמת באושר מתחת לידיה של השפחה שנמסרה לי ואשר הייתה נחושה - כך הרגשתי, להוכיח את נחיצותה לי.
חצי שעה של עונג והתיישבתי ליד השולחן הערוך בסדר מופתי.
הנטאיי הגישה לי את המזון שבישלה וכרעה על ברכיה לצד הכיסא שלי.
"קחי לעצמך צלחת ושבי מולי." הוריתי לה.
לאחר שהיא הביאה לעצמה צלחת, סימנתי לה להתחיל לאכול והנחתי לעצמי להתענג על איכות הבישול שלה ועל יופייה מולי.
כשסיימנו לאכול הוריתי לה להביא מהחדר השני את הארנק שלי. הוצאתי ממנו אישור מהבנק ופרשתי אותו מולה.
"האישור הזה אומר שמשכתי את 50,000 הדולרים שהיאקוזה הפקידה למענך בחשבון הבנק שלי, ושהעברתי אותם לחשבון בנק שפתחתי על שמך. מרגע זה, רק את יכולה להשתמש בכסף הזה ואני לא יכולה לגעת בו. הם הבטיחו להפקיד בעבורך כסף בכל שנה למשך חמש השנים הבאות, וגם את 200,000 הדולרים הבאים אעביר אלייך.
"הנטאיי את חופשיה. יש כאן מספיק כסף כדי שתוכלי להתקיים ממנו במשך השנים הבאות ולעשות בחייך כרצונך. אם תרצי תוכלי להמשיך ולהתגורר בבית שלי - יש לי מספיק חדרים, אבל את לא מחויבת לכלום מרגע זה. את חופשיה. היאקוזה לא תדע. אם הם יתקשרו לברר אציג בפניהם את הגבירה המאושרת, אבל לא תהיי השפחה שלי רק כי העניקו לי אותך.
"אם תבחרי מרצונך החופשי להיות לי לשפחה - אקבל אותך בשמחה, אבל תמיד ובכל רגע תוכלי להשתחרר. עד לרגע זה לא נגעתי בך בצורה מינית - כי השפחות שלי רוצות שאגע בהן. אף אחד לא מכריח אותן להפוך לשלי. אם תבחרי מרצונך החופשי להיות לשפחתי - אשתמש בך בכל דרך שתעלה על רוחי, כולל בדרכים מיניות שונות. כשארצה אתייחס אלייך כאל מלכה וכשארצה מעמדך יהיה נמוך מזה של השטיח בו אני מברישה את נעליי. יש בי טוב לב ויש בי אכזריות אותה אפרוק עלייך גם כשתזעקי מכאב. את תשרתי אותי בביתי, במיטתי ובחוץ. כשארצה אעניק את זכות השימוש בך ובגופך לחבריי, ולא תהיה לך זכות לפצות את פיך. כשתפשלי אעניש אותך בחומרה וללא רחמים, וכשתצטייני אתייחס לשירות שנתת לי כמובן מאליו. את תהיי לי לשפחה ולכלבה צייתנית אבל גם תהיי מוגנת. כרצוני אלטף או אצליף בך, אחבק או אתעלם ממך. אם תבחרי להיות שפחתי - הזכות היחידה שתעמוד לך תהיה לבקש להשתחרר. מעבר לזה תצטרכי לציית לי בכל. כרגע ניתנת לך הזכות להגיש לנו קינוח, לאכול לצדי כאישה חופשיה ואחר כך לעשות בחייך כרצונך.
"ועכשיו אל תעני לי עד שנאכל את הקינוח שהכנת לנו. אחריו תאמרי לי מה בחרת. בכל מקרה, את אישור פתיחת החשבון את תשמרי אצלך מעכשיו. הכסף הזה שלך וישמש לכלכלתך כשפחה או כאישה חופשיה."
הנטאיי נראתה מופתעת אולם היא קמה, אספה את הכלים, ניקתה את השולחן והביאה לנו קינוח של סלט פירות בלי לומר מילה. בשתיקה אכלנו כשלראשונה היא זו שמקבעת את מבטה בי.
כשסיימנו הדלקתי סיגריה ועברנו לסלון. שם התיישבתי על הספה וסימנתי לה לבוא ולשבת לידי.
"עכשיו את רשאית לענות לי." אמרתי לה.
"גברתי," התנגן קולה של הנטאיי, "אני בוחרת להיות שפחתך."
"למה?" שאלתי.
"כי אני יכולה לבחור." חייכה אליי הנטאיי. "חונכתי כל חיי להיות שפחה והשפחה הטובה ביותר שאני יכולה להיות. אני לא מכירה דרך חיים אחרת. אני משכילה, אני יפה ואני יכולה לעשות עם חיי הכול כרגע - הענקת לי את האפשרות לבחור. אבל אני בוחרת לעשות בחיי את מה שתרצי שאעשה."
"למה?" חזרתי ושאלתי.
"בית לא מורכב מארבעה קירות, הוא מורכב מתחושת הביטחון שאת מרגישה כשאת נמצאת בו. קראתי את הספר שלך - אני יודעת שאת מסוגלת להיות תובענית, אני יודעת שאת נהנית להכאיב לשפחות שלך, אבל אני גם יודעת שככל שתעשי בי כרצונך - תמיד תשמרי עליי. אני יודעת את זה מעצם העובדה שהענקת לי את החופש לבחור אם להישאר או ללכת.
"יכולת להשתמש בי כרצונך והייתי משרתת אותך בכל דרך בה היית בוחרת, אבל הייתי יודעת שאני עושה את זה בניגוד לרצוני, כי לא נשאלתי לרצוני. יש אנשים שהשירות והעבדות היא עבורם דרך חיים. אני אישה כזו. אני זקוקה לגבירה שתעניק לי בטחון בעצם העובדה שאדע שאני שייכת לה."
הנטאיי ירדה מהספה וכרעה על ברכיה מולי.
"גברתי, אני מבקשת שתקחי אותי לשפחה. אשרת אותך לאורך כל חיי בנאמנות מוחלטת. גופי, חיי ונשמתי ישתייכו לך ורק לך. תוכלי לעשות בי כרצונך - כי זהו רצוני. האם את מוכנה לקבל אותי גברתי?"
הרגשתי את הגעש זורם בכל גופי מול מילותיה ומול כריעתה מולי. סוף סוף לא הייתי צריכה עוד להתאפק. היא בחרה להיות שלי מרצונה החופשי.
הנחתי אותה כורעת וניגשתי אל חדר השינה. מהשידה הוצאתי קופסה מהודרת אותה הנחתי בה כששבתי הביתה. חזרתי אל הנטאיי ופתחתי את הקופסה.
הוצאתי מתוכה קולר כחול ועדין שבמרכזו שובץ יהלום וענדתי אותה על צאוורה.
"את תסירי את הקולר הזה מצווארך רק ביום בו תבחרי לפרוש משירותי." הוריתי להנטאיי.
היא נשקה לידי ואז הנמיכה את ראשה אל נעליי ונשקה להן.
"מעכשיו את שלי." אמרתי לה.
"מעכשיו אני שלך." היא חזרה אחריי.
לפני 15 שנים. 7 ביולי 2008 בשעה 10:32
