הבלוג של השולט אור

אבא שלי בארץ. סבתא שלי - אמו, גוססת.
דיברתי איתו הלילה, הוא נשמע שבור. הוא היה אצלה היום פעמיים.

הייתי אצלה בשני שעבר כדי להיפרד. יש לה אלצהיימר מתקדם ועכשיו דלקת ריאות ומה שנראה ככשל מערכות. לא הצלחתי לנסוע אליה שוב מאז, אני אוהבת אותה מדי ולראות אותה כך קורע לי את הלב. היא חסרת הכרה וגם בהכרה היא כבר לא מזהה אף אחד. אבל זה כואב כל כך.

העור שלה רך כל כך ויפה, וחלק. היא עשתה למעני כל כך הרבה, אבל להיות לידה זה להיות ליד הקליפה של מי שהייתה פעם סבתי הכל כך אהובה. קליפה ריקה כי המוח מחורר מדי.

הוא הגיע לשבועיים עם אשתו. הפעם אני שמחה שהיא איתו. הוא זקוק לנחמה שאוכל לספק לו רק במידה חלקית בין העבודה לאהובתי ולילדים.

אני מתגעגעת לסבתא שהייתה לי. להומור שלה, לשיחות ההזויות לפעמים שניהלנו. לטוב הלב שלה ובעיקר לאהבה שהייתה בה כלפיי.

בילדותי היא הייתה מכינה כל סופ"ש קוסקוס עם ירקות, עוף, בשר וחריימה, ולאף אחד אסור היה לגעת בו עד שאני אבוא לבקר אותה בשבת לאכול. הייתי הנכדה שהיא הכי אהבה. הבת של אבא שלי, ה"משה רבנו" שלה, כמו שהיא קראה לו.

למרות שהיא הייתה שומרת מסורת, כשביקשתי שניצל עם פירה וליד זה כוס חלב, היא הייתה צועקת עליי שזה לא כשר ושזה אסור ו"חרם יה בינתי", אבל היא הייתה מוזגת לי את החלב כדי שיהיה לי טעים לאכול אצלה.

יש לי אלפי מפגשים שלי ושלה, שחרוטים לי בזכרון, של אהבה שאין לה גבולות. סבתא שלי הייתה האדם האחד שהיה שם תמיד בשבילי. תמיד עם מילה טובה. לא נקשרתי בקשר זוגי עם אישה בלי שסבתי הכירה את בת הזוג ובירכה אותנו שנצליח. היא הייתה מסורתית אבל קיבלה אותי לחלוטין כלסבית.

ואני מדברת עליה בלשון עבר, כי מי ששוכבת שם נראית כמותה אבל היא כבר לא תרוויח ממני שקלים בודדים בקלפים במבט ערמומי, והיא כבר לא תגיד לי לבוא אליה גם בשבת הבאה כי היא מתגעגעת אליי, והיא כבר לא תקרא לי בקלפים, והיא כבר לא תמרח לי את הגב ביוגורט למשך שלושה ימים כשאבוא אליה שרופה מהשמש של אילת...

עד לשני הקודם לא ראיתי אותה שלוש שנים. הייתי שם בתהליך ההתדרדרות שלה, בפנטזיות שהיו לה על אנשים שיושבים לידה בחדר ומדברים ביניהם, בשתן שנזל לה על הרצפה, בלהקים אותה מהמיטה ולהלביש אותה כמו תינוקת בבגדים חמים, כי קר לה... לא יכולתי להיות שם כשהיא כבר לא זכרה מי אני. זה כאב מדי.

היא עומדת למות, אבל שעות של שיחות בינינו ישארו איתי תמיד.
"סבתא עצרו את אבי השכן".
"מסכן, למה עצרו אותו? הוא בחור טוב."
"סבתא הוא הרביץ לאשתו."
"אל תגידי ככה יה בינתי, אף אחד לא יודע מה קורה בין אדם לאישה שלו."
"סבתא מה יש לדעת? הוא הרביץ לה."
"לא יה בינתי, אישה צריכה להחזיק את הגבר שלה שלא יבגוד בה ולא ירביץ לה. אישה צריכה לדעת לשחק עם הגבר שלה. הוא הרביץ לה אבל הוא בחור טוב שעושה כבוד לאמא שלו ובא אליה כל יום ומביא לה אוכל. תמיד כשהוא רואה אותי הוא אומר שלום בנימוס. לא ככה יה בינתי, אל תדברי על הבנאדם."
"סבתא אם אישה צריכה לדעת להחזיק את הגבר שלה, למה לא החזקת את הגבר שלך? הוא לא התחתן בסוף עם החברה הכי טובה שלך?"
"הוא היה ממזר, שובב, אהב לשחק עם נשים." היא הייתה עונה ודוק של געגוע היה מופיע בעיניה... "ידע לשחק עם נשים...".

אבא שלי אמר לי שעכשיו יש לה כבר דם בצואה ושתן. לחץ הדם שלה לא יציב והיום הוא טיפס ל-220 ואז ירד ל-40.
אני אוהבת אותה והיא עומדת למות.
היא בת 92, כנראה שזמנה הגיע. אבל הידיעה הזו לא מקילה על הכאב.