אתמול נהגתי ברחובות תל אביב כשאני רותחת מכעס. הרחובות היו מוצפים עד לגובה של 20 ס"מ במי גשמים שזרמו ישר לביוב ולים.
כבר שנים אנחנו שומעים שישראל מתייבשת. יש את הקו האדום ועכשיו את השחור... יש פרסומות מעולות שמראות אישה יפה בדמות המדינה שלנו, שמתקלפת מרוב יובש... יש את החקלאים ששלושה שבועות לפני הקטיף סגרו להם את השיבר והרסו להם עבודה של שנה עליה הם יקבלו פיצוי מינימאלי... מעוד שלושה ימים אסור יהיה להשקות גינות... כל זה כי ישראל מתייבשת. רק דבר אחד לא מובן לי: פרט לפנייה אל האזרח - מה בדיוק המדינה עושה כדי לשנות את המצב?
מדינת ישראל אלופה בלפנות אל האזרח במקום לקחת אחריות ולשנות משהו. אם אין אוכל לילדים - מפנים את הפונים ללשכות הסעד לעמותות. אם אין כסף לתרופות - תמיד יש עוד עמותות שיממנו אותן, ואם אין מים שוב פונים אל האזרח ודורשים ממנו לעשות משהו בקשר לזה.
פלאטו שרון היה אומר במבטא צרפתי "מה אתה עשית בשביל מדינה?", ואני שואלת, מה המדינה עושה בשביל מדינה? איפה האחריות המניסטריאלית?
שרים נבחרים כאן כי יש למפלגות שלהם מספיק מנדטים. הם באים בתביעות, הם דורשים כספים... מישהו חשב לדרוש מהח"כים שרוצים להפוך לשרים להגיש תוכנית עבודה לארבע השנים הבאות, שתפרט מה הם מתכוונים לעשות במסגרת תפקידם למען המשרד בראשו הם יעמדו? הרי כל מועמד למשרה בכירה, חייב להביא איתו את החזון שלו. כל זה נכון עד שמגיעים לניהול המדינה. שם לא צריך חזון. כל מה שצריך זו יכולת מספיק טובה לסחוט.
ואני חוזרת לישראל המתייבשת.
כבר שנים שמספרים לנו שהיא מתייבשת - אבל שום דבר לא נעשה. מיליוני קוב של מים ממשיכים לזרום אל הים, מאגרי מים נסגרים במקום שיפתחו חדשים והמדינה ממשיכה להתגלגל בחוסר מעש מחפיר ולפשוט יד אל התושבים.
יש קבצנית קבועה בתל אביב. היא עוברת ממסעדה למסעדה כל יום. יש לאישה הזו קצב מסחרר של צעידה ומול כל אדם היא פושטת את ידה ואומרת "תעזרו לי, רעבה". מדינת ישראל כבר יותר מדי זמן פושטת את ידה. עצוב לדעת שהמדינה שלך היא בסך הכול קבצנית שהתמכרה לקיבוץ הנדבות, והיא כבר לא מסוגלת לשנות את מצבה.
לפני 16 שנים. 28 באוקטובר 2008 בשעה 9:01
