אני זוכר אותי בוהה בתמונה שהופיעה באפליקציית ההיכרויות. היא ישבה ברגליים שלובות על ספסל בקרון רכבת, בוהה החוצה במבט נוגה.
בפרופיל שלי הגדרתי את עצמי כמחפש שפחה. היא לא ציינה קינקיות כזו או אחרת בפרופיל שלה, ולמרות זאת לא התאפקתי ושלחתי אליה הודעת היכרות.
תשובתה לא איחרה לבוא: "אתה מחפש משהו שאני לא."
"ועדיין אני רוצה להכיר אותך", עניתי.
"למה?" היא תמהה.
"כי אני רוצה שתהיי השפחה שלי".
"אבל אני לא שפחה, אני לא בקטע"
"ולמרות זאת, את תהיי השפחה שלי"
"אחי מה נסגר אתך? אתה בפנטזיות..." מיהרה להרים מולי שלט אין כניסה ברור.
אבל היא לא חסמה אותי אלא המשיכה לכתוב... "למה בכלל החלטת שאתה רוצה שאני אהיה השפחה שלך? מה בפרופיל שלי גרם להחלטה הזו?"
"אסביר לך בטלפון" הבהרתי, בונה על הסקרנות שהציצה אליי בין המילים.
"אז תסביר לי..." היא ביקשה בטלפון, וקולה מותאם בדיוק למה שדמיינתי. חם, מעט נמוך, נעים לאוזן... יכולתי לדמיין אותה נאנחת, צועקת, מתחננת לעוד...
"ראיתי אותך והיה לי ברור שהתמונה הזו שבחרת להעלות לאפליקציה, היא הכי תמונה של מי שמחפשת קודם כל את עצמה ורק אחר כך את מי שימצא אותה... התמונה הזו היא של מי שזקוקה להכוונה של מאסטר". הבהרתי.
"לא, אתה מלא בעצמך שאין דברים כאלה". הגיבה בזלזול.
"אולי, אבל אני גם מדייק אותך."
שתיקה.
"השעה עכשיו חצות. אני רוצה לפגוש אותך בעוד חצי שעה במקום ציבורי, שתרגישי בו בטוחה. בואי נקבע בטיילת תל אביב. נדבר. אם בסוף השיחה לא תרצי להיות השפחה שלי, אחזיר אותך לביתך וניפרד כידידים". הצעתי לה.
זה לקח עוד כמה דקות של שכנוע ונפגשנו.
ישבנו על כמה בירות שהבאתי איתי ושוחחנו במשך שעות. היא שאלה עשרות שאלות על עולם השליטה, על מילת בטחון, על שפוי, בהסכמה, בטוח... דיברתי, ליטפתי בקולי, ראיתי אותה מצטמררת כשתיארתי לה אותה כורעת מולי. ישבנו זה מול זו - וככל שהשיחה התמשכה היא יותר ויותר תיארה לעצמה אותה - שלי. במקביל למדתי אותה, את סיפור חייה, את הקשרים שהיו לה.
"אז מה אתה רוצה ממני עכשיו?" היא שאלה בחמש בבוקר מול הזריחה, "השתכנעת שאני לא בדס"מית?"
"אני רוצה שתהיי השפחה שלי", חייכתי, "ואת זקוקה לעוד כמה שעות כדי לעכל שזה מה שאת רוצה. לכן אני אקח אותך לביתך עכשיו ובערב אאסוף אותך ונצא למסעדה. אחריה, תחזרי איתי לביתי ושם אסשן אותך".
"אתה לא הקשבת לי?
"לכל מילה הקשבתי ובעיקר למה שלא אמרת. הערב בשמונה אאסוף אותך. אם תרדי אל המכונית תדעי שאת מתחילה במסע האילוף שלך מולי".
נשקתי ללחייה.
היא ישבה עוד דקה ארוכה במכונית מביטה בי.
ויצאה.
המשך יבוא.
