הפרק הקודם: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=360&postid=1583473
לאורך אותו היום לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. המשיכה / רתיעה שהיא הפגינה הטריפה את הצייד שבי. רציתי לאסוף אותה לזרועותיי, לעבור בשפתיי על שפתיה, לפשק אותן ולטעום בלשוני את טעמה. דמיינתי אותה מתמסרת, נטרפת ממגעי, זועקת לעוד, לדי, לעוד... הרגשתי את הדופק פועם בגוף ככל שהשעות נקפו.
בחמישה לשמונה עצרתי את המכונית מתחת לדירתה ובשמונה בדיוק היא נכנסה אליה, מעיפה בי מבטים חוקרים, חששניים, סקרניים ורעבים, למה שגופה ונפשה עדיין לא ידעו להגדיר.
באזור הטיילת - פרישמן, מצאנו מסעדה נעימה. האוכל זרם, הבירות, גיליתי שיש לנו הומור דומה ופרצי הצחוק הבליחו בינינו. לאחר כשעה וחצי כשחזרה מהשירותים קראתי לה להתיישב לידי ולא מולי. המתח המיני בינינו היה כבר בלתי נסבל והנשיקה שנשקתי לה הפכה במהירות להתגפפות נסערת.
מסומם מטעמיה, שילמתי את החשבון וצעדנו אל החניון שותקים ולהוטים. על דלתות הרכב המשכנו עומדים מבחוץ את הטרפה ההדדית. שפתיים, לשון, צוואר... ידיה שנלכדות בשלי ונדרשות להימתח לצדדים על הרכב כשאני פורם את חולצתה ומניח את שפתיי ואת שיניי על פטמותיה.
סוף סוף היא גונחת, ואז עמוק יותר. אני מניח יד אחת על צווארה, חש את ההתנשמות העמוקה, מהדק מעט את האחיזה. היא שואפת אוויר כששפתיי חוזרות לפטמתה לרגע ברוך ואז בחדות, שגורמת לכל גופה לזנק, כשאני אוסר עליה את התנועה ומצמיד אותה בחזרה אל המכונית.
"אל תזוזי" פקדתי והעברתי את ידי בין ירכיה, מרגיש אותה נפתחת ואז סוגרת את רגליה על ידי, חש ברגליה שרועדות.
נשאתי את ראשי בחזרה אל שפתיה לנשק את עומקה.
"לאט שפחה יפה שלי", לחשתי לה, "לאט. קודם ניסע אליי הביתה".
"אני לא השפחה שלך", היא לחשה והשתתקה מול שפתיי עליה.
פתחתי בפניה את הדלת ועזרתי לה להיכנס. מיד כשנכנסתי אל מושב הנהג היא זינקה עליי לנשק שוב.
ידי הימנית נשלחה אל שיערה ובמשיכה חדה עצרתי את תנועתה.
"לא לזוז", פקדתי.
ראיתי את העלבון על פניה, את השיניים שנשכו את השפה התחתונה. וחייכתי.
"את רעבה שפחונת שלי, חכי עוד קצת."
נסענו אליי.
המשך יבוא.
