כשקראתי בפעם הראשונה את הדברים שכתבת באתר ישן, הרגשתי צורך עז ובלתי מוסבר להכיר אותך. הריגוש שאחז בי למקרא מילותייך, היה של אהבה שמכה בלב בעוצמה שלא ניתן לעמוד בפניה. לא הצלחתי להסביר לעצמי את ההתאהבות הזו באישה זרה, ועוד בדומית כמוני.
לא הבנתי שמצאתי את תאומתי, רק ידעתי שאני חייבת להכיר אותך וידעתי שאני מאוהבת בך עד כלות.
חלפו שנתיים וחצי עד ל-23/11/2004, היום בו נגענו בפעם הראשונה.
ארבע שנים מאז היום בו ליטפתי את גופך והיד נחרכה למגע נשמתך.
מאז אהובתי מעולם לא הייתי בלעדייך.
אהבנו, רבנו, נפרדנו, כעסנו וחזרנו... ובכל אותה עת, המשיך הלב שלי לפעום את שמך.
הערב נרדמנו יחד על הספה, תשושות מהטיפול בילדים וחבוקות. ידי מלטפת את שערך וראשי מונח על חזך.
רגע של שקט ושל אושר, שהתווסף לאלפי רגעים שכבר חווינו ושעוד נחווה.
מעולם לפנייך לא ידעתי שמצאתי את האחת - איתך מעולם לא היה לי ספק.
החיים מורכבים מחלומות שחלקם מתפוגגים, חלקם מתגשמים וחלקם נשזרים בחלומות שחולם לב אחר. אהבתנו מגשימה לי את כל החלומות שחלמתי ושוזרת את חלומותינו אלו באלו.
היום, כמו בכל יום - רק קצת יותר, אני מעניקה לך במתנה את לבי, את אהבתי, את תקוותיי, את שמחתי, את כוחי, אותי.
את אהבת חיי נשמתי, וכולי שלך.
מזל טוב לנו אשתי ומי ייתן ונזכה לעוד עשרות שנים של יחד, של אהבה, של הגשמה ושל הכלה. תודה אהובתי על אהבתך, שהפכה אותי לאדם טוב יותר מהאדם שהייתי.
אור
לפני 15 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 23:39
