לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 12:19
לפעמים האושר הוא
תחושה של גרגור מבעבע,
הרוקד עם עצבי העור
בעקצוץ של שמחה.
לפעמים אינטימיות היחד מושלמת,
ואצבעותינו השלובות מהוות רק שיקוף
לנשמות ששרועות
על המיטה בחיבוק.
לפעמים מספיק המבט כדי
שהפנים יחוש כנשטף על ידי
אהבה שאין לה גבולות
וחיות שממלאה כל תא בגוף.
לפעמים כשהתוך נחדר וזועק
והלב הולם וגועש בוורידים,
האמת שמושלת בכף מבשרת
על חיים לצדך לעולם.
את אשתי ואהבת חיי, את האושר, את הטוב שנכנס לחיי לפני ארבע שנים והפך אותי לשלמה.
החיים לפנייך היו רק צל או קדימון, ליופי שאני חווה בזכותך מאז.