הייתה לי עכשיו שיחה מרתקת שנמשכה מעל לשעה עם קבצנית.
התל אביבים ביניכם מכירים אותה, יש לה שיער לבן מתולתל ארוך, והיא מסתובבת לאורך כל היום ברחבי תל אביב ומאכילה חתולים.
היא אחת הנשים החכמות איתן שוחחתי עד היום. אני בטוחה שבעברה היא לימדה או למדה פילוספיה.
אישה חסרת שם. השם לא חשוב לה, היא גם לא שאלה לשמי. לדבריה האמת יותר חשובה מסממנים חיצוניים כגון שמות, איפור, תכשיטים או רכוש.
יש לה חוש הומור מושחז ומבריק, היא משחקת במילים ומשנה והופכת אותן ואת משמעותן בצורה וירטואוזית.
שוחחנו על מגוון נושאים, בעיקר כאלה שקשורים לצורך של בני האדם לעצב את מה שסביבם ועל האגו שמניע את כולנו ומונע מאיתנו ראיה אובייקטיבית של המציאות.
היא דיברה על אדם שמשחק סקווש עם עצמו, נגד הקיר ועדיין מפסיד. זה היה השלב בו הצחוק קרע לי את הלסתות.
דיברנו על בחירה ואילוצים, על כסף ומשמעותו, על מעמד האדם כשולט בעולם החי.
שיחה מרתקת עם הומלסית, שלאורך השיחה התעקשה לשבת בשמש ולהשתזף, כשהיא מורחת על עצמה קרם הגנה.
מורה אמיתית הכרתי היום.
לפני 15 שנים. 19 ביוני 2009 בשעה 12:20