לפעמים, גם הרצון לא מצליח.
לפעמים יש סיבות, ולפעמים יש שתיקה.
לפעמים האהבה לא עומדת בהוויה היומיומית,
שמאלצת לפעמים לנוע הלאה.
מעולם לא חסרה אהבה בקשר שלנו,
ממנה היה ובכמויות שהספיקו כדי להאיר את האפלה.
וניסינו אהובתי, ניסינו בכל הכוח...
לפעמים, כל מה שנשאר זו רק האהבה.
את פוסעת בדרכך ואני בדרכי החדשה,
בתקווה אמיתית לראות באושרך ולדעת את אושרי.
היי ברוכה על כל מה שנתת,
אהובה על ידי, תמיד תהיי.
לאורך הדרך, לימדנו זו את זו לקבל,
לאורך הדרך, הענקנו את כל מה שיכולנו.
ופגענו כל כך, ותיקנו בלי הרף,
והיה שם חיבוק, והיה שם מבט.
והיית לי זכה, והיית לי אוהבת,
וקיבלת את לבי, את חיי, את גופי.
את הצחוק אהובה, שאיבדנו בדרך,
נגלה מחדש בשדות אחרים.
יום אחד ניפגש ואולי שוב נוכל,
להביט זו בזו בלי כאב ובלי חת
יום אחד נגלה שאותה האהבה,
לעולם לא תפוג - רק הווייתה שונתה.
לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 13:49