אתם באמבטיה, יושבים זה מול זה.
לכל אחד מכם מערכת משלו שכוללת אמבטיה זעירה ובובה.
אתם מתעקשים שלפני שאצחצח לכם שיניים, נצחצח לבובות.
זה זמן ל... כיכיכיכי... זה הצליל שאני עושה ואתם מחקים, כשאני מצחצחת לבובות את השיניים ואז לכם.
חצי מהזמן אתם עסוקים בלבדוק את מה שיש לכם בין הרגליים שהשתחרר מהחיתולים.
את קטנטונת שלי מלטפת את השפתיים בהבעה של ריכוז, ואתה אהובי מורט לעצמך את הבולבול ועוד רגע תתלוש אותו ממקומו.
שניכם מאושרים.
אתה הכי אוהב כשאני משכיבה אותך בזרועותיי במים ומניחה לך לצוף בהם. אתה עוצם את עינייך בהבעה של אושר עילאי.
את הכי אוהבת להשפריץ מים בכוח עם הידיים והרגליים.
ושניכם מרותקים למים שגולשים במורד הביוב ונעלמים מהאמבטייה.
כשבאים לקחת אתכם לחדר אתם מסרבים בתוקף לצאת מהמים. זה זמן העונג שלכם איתי.
חמש עשרה עד עשרים דקות, שמהווים את הזמן האינטימי ביותר שלנו במהלך היום.
אני כורעת על ברכיי בחזייה מולכם - זו הדרך היחידה בה אני מצליחה לצאת מהרחצה הזו כשלא כולי רטובה.
אתם אוהבים להשפריץ עליי מים. אוהבים את הצחוק שאני צוחקת איתכם.
זכרונות של יופי שלי איתכם.
זכרונות שנלקחו מההווה ומהעתיד שלנו.
נגזלו, בשם הקנאה.
אתם משוש חיי אהוביי וכבר שלושה שבועות שאתם לא לצדי, אבל כל הזמן איתי.
לנצח תהיי בלבי יקרים שלי, ויום אחד נתאחד.
לפני 14 שנים. 31 בינואר 2010 בשעה 9:18