אהובתי,
בתוך שבעה שבועות לימדת אותי כמה אפשר להרגיש טוב בזוגיות אמיתית.
לימדת אותי כמה נפלא להירדם מחובקת, להתעורר באמצע הלילה מפרץ אהבה וחרמנות, ולהירדם שוב רק כדי להתעורר ולהכין לך קפה למיטה או לקבל אותו בעצמי, לצד חיוך, נשיקות וארוחת בוקר.
לימדת אותי כמה נפלא לבלות יחד שעות של זוגיות שחלקה מנומנמת ומתכרבלת וחלקה סוערת וגונחת.
לימדת אותי כמה תומכת יודעת להיות הזוגיות שאת מעניקה לי, כשאספת אותי בשבוע הקשה בחיי וגירדת אותי מהרצפה, ובכוח אהבתך הענקת לי את הכוח להמשיך ולחיות.
לימדת אותי שוב לשוחח, להתווכח בעוז על אידאלים, להסכים על חלקם או שלא - ותמיד בשיחה אינטליגנטית, הגיונית ומרתקת, שגורמת לי שוב ושוב להחכים.
לימדת אותי מהי תחושה של הכרה אמיתית, כשכל מי שנמצא בחייך - מילדותייך והורייך, דרך חברותייך וכלה ברופא שלך או בפקיד הבנק - כולם יודעים שאני בת הזוג שלך.
לימדת אותי להסיר חומות שבניתי בתוכי - חומות שאסרו עליי לרצות יותר ממה שאפשר היה לקבל - כשהענקת לי אותך ואת אהבתך, בלי להציב שום גבול של נתינה או של אהבה.
בתוך שבעה שבועות לימדת אותי שוב עד כמה אפשר לקבל מהחיים האלה ואיזה כיף לתת. כי כשאני מעניקה לך אותי, את אהבתי, את הגנתי, את תשוקתי, את רצוני להיות לך בת הזוג הטובה ביותר שאני רק יכולה להיות והגבירה הטובה ביותר שהייתי בחיי - אני מקבלת כל כך הרבה, שלא ניתן בכלל להתחיל למנות את הטוב שיש בך.
תודה אהובתי שהחזרת לי, כנגד כל הסיכויים את הרצון לחיות ואת הזכות להיות מאושרת.
לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 18:34