לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 13:46
היום זה שבועיים מאז היום המקולל בו נאסרה עליי הגישה אליכם.
ואתם קטנים כל כך ואינכם יכולים להביע את הגעגוע שאני יודעת שאתם מרגישים אליי.
שוב ושוב אני רואה אתכם לנגד עיניי. את החיוכים שלכם בפעם האחרונה בה ישבתם על ברכיי בבית הקפה ושמעתם איתי ג'ז.
אני זוכרת אותך קטנה שלי נושכת את אצבעי באושר, ואותך אהובי שואג כשאני קוראת לך אריה קטן שלי.
אני מתגעגעת לריח שלכם. לזרועות שנפרשות לקראתי אל החיבוק שעוטף אתכם אל נשמתי.
אני מתגעגעת לבכי שלכם שנרגע כשאני מנשקת, מחבקת ומספרת לכם שאתם הכי אהובים בעולם.
אני מתגעגעת ויודעת עד כמה אתם מתגעגעים. הרי הייתי לצדכם מהשנייה בה נולדתם.
אהוביי, פרחים רכים שלי. לעולם לא תאבדו את מקומכם בלבי ויום אחד, אני נשבעת לכם שנחזור ונתאחד.
