הבלוג של השולט אור

אהובתי, כשחיבקתי אותך עכשיו כדי להרדים אותך לשנת הצהריים, נזכרתי בפיץ האהוב שלי, מחובק על ידי בכל לילה לפני השינה.

כל ערב, לאחר הרחצה המשותפת שלו ושל הפיצית, היינו לוקחות אני אותו לחדר הילדים, והיא אותה לסלון, להאכלה ולהרדמה. כל ערב במשך שנה וחצי.

יש זמנים של עונג שמרטיט את הלב. כך הרגשתי בכל לילה כשהיית נאסף לזרועותיי, ראשך שעון על זרועי והיית אוכל מהבקבוק בשקט, כשאני מהמהמת לך מקצב מונוטוני או שרה לך "ילד פלא או, ילד פלא או, ילד פלא, פלא, פרמפמפדפמ...". זה השיר שלך מהיום בו נולדת. לא משנה מה הציק לך וגרם לך לבכות, כששרתי לך אותו היית נרגע תמיד.

אחרי הארוחה היית שוכב בזרועותיי, מתופף באצעותיך בקצב ההמהום שלי. לאט היית עוצם עיניים ונרדם לך. אני מתגעגעת לריח שלך אחרי המקלחת. הריח המתוק והחם שלך אהובי הקט. מתגעגעת לגוף הקטן שלך שנעשה כבד בזרועותיי ככל שאתה נשמט ונרדם עליי. ילד שלי אהוב, גוזל שלי, אפרוח חיי, אני אוהבת אותך כל כך.