אני אוהבת שהפסיכולוגית שלי מאיימת לזרוק אותי מכל המדרגות אם ניפרד בטעות או באשמתי.
אני אוהבת את זה שהיא אוהבת אותנו יחד.
אני אוהבת את החברות שמספרות לי, שהן ידעו כבר המון זמן שאני זוכרת איך צוחקים.
אני אוהבת את המשפחה שלי, אמא, אבא, האחים והאחות, שהתאהבו בך ממבט ראשון.
אני אוהבת את הבנות שלך, שקיבלו אותי כזוגתך בזרועות פתוחות.
אני אוהבת את הכלבה שלי, שמחפשת אותך כמו מטורפת כששמך מוזכר ואת לא ליד (במקרה).
אני אוהבת אותי איתך, מרשה לעצמי להיות כל מי ומה שאני ושיכורה מהאהבה שאת מרעיפה.
אני אוהבת אותך איתי, מתכרבלת, מזדיינת, מחבקת, מתנשקת, כועסת, צוחקת, בוכה, ישנה, מתעוררת, אוכלת, מדברת, שותקת...
אני אוהבת אותך בכל מצב צבירה שלך.
אני אוהבת אותך איתי.
אני אוהבת אותי בגללך.
את יופי שלא חלמתי שאחווה.
את שמחת חיים של ילד, את חכמת חיים של אישה שראתה הכול.
את אהובתי ובזכותך, אני הופכת לאדם טוב יותר.
אני אוהבת אותך.
לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 17:14