הבלוג של השולט אור

הימים מבולבלים ולחוצים רגשית בזמן האחרון.
זה לא פשוט להעביר שתי דירות בו זמנית,
לרוץ לבתי חולים ולמחלקות שיקום
לעבוד תחת דיקטטורית מטומטמת
ולעבור במהלך כל יום מפליאה על כמות האהבה שיש בינינו, אל הגעגוע אל האוצרות שלי.
כל כך הרבה רגשות,
כל כך מעט שעות שינה,
טונות של עשייה...
נדמה לי שאנחנו אחוזות יחד בסחרחרה של עשייה,
ואין רגע לעצור ולנשום.
אני מתגעגעת לכמה שעות של שקט בחברת אשתי.
אני לא מדברת על סקס.
סתם על לשכב במיטה יחד ולא כדי לקרוס לשינה מותשת.

בני שנתיים ושלושה שבועות, אני שואלת את עצמי כמה מילים אתם כבר מכירים?
ידעתם לומר אור, אמא, אבא, זה, צ'יק צ'ק במקום ריצ'רצ'.
מה אתם כבר יודעים לומר אהוביי?
אני מדמיינת אתכם בימי הקיץ משחקים באושר בג'קוזי כמו ששיחקנו בשנה שעברה...
ואולי אתם כבר מספיק יציבים כדי ללכת לבריכה של הקטנים?
הייתי מוותרת ברגע זה על שנה מחיי, רק כדי להרגיש את החיבוק שלכם עוטף את צווארי.
קחו חמש שנים ותנו חיבוק אחד ילדים שלי.