לפני 14 שנים. 18 ביולי 2010 בשעה 16:04
שלושה ימים אחרי - רוב הארגזים כבר נפרקו, החדרים נראים כמו חדרי מגורים, הסלון מזמין רביצה חברותית בו, אפשר להתחיל לבשל במטבח והמשרד שלי נראה כמו משרד שניתן לעבוד בו.
זהו. רשמית אנחנו חיות יחד.
זה פאקינג מדהים.
עוד לא חנכנו את הבית במאוזן, אלא אם כן אתם מגדירים שנת מתות כחניכה.
אנחנו מתחילות את ימי הסידורים והפריקה בשבע בבוקר ומסיימות אותם בשתיים בלילה. למי יש כוח לסקס בדרך?
וגם בלי הסקס, זה טוב. זה הכי טוב שיכול להיות.
זה להתעורר בחדר שלנו, המרווח והיפה, לקפה שהאחת מגישה לרעותה אל המיטה...
להתעורר אל החיבוק ואל היחד, שמעניקים כל כך הרבה כוח להתמודדות עם היום החדש...
אלה ימים של זוגיות, של צחוק, של כרבול, של תמיכה כשנשברים מעייפות...
ככה אני רוצה את הזוגיות שלי גם בעתיד.
עם אותה האישה.
באותה הדרך.
עם אותה האהבה.