הבלוג של השולט אור

המקום:
שישי בערב, אנחנו מגיעות לדיווה.
המון זמן לא היינו שם, מעל לשנה.
קבלת הפנים נעימה כל כך - כזו שגורמת לנו להרגיש הכי רצויות בעולם.
חיבוקים, נשיקות, אני משאירה את התיק עם האביזרים בקבלה למשמרת ואנחנו נכנסות.

התפאורה:
אני אוהבת את איך שהעבדים מעריצים אותך.
אוהבת לראות אותם נופלים שדודים בפנייך.
אוהבת לראות אותך בהזדמנויות כאלה ואחרות מסשנת אותם.

הבעלות:
אני אוהבת שאת נחשקת כל כך - ושלי.
את הכי שייכת לי כשאת דומית מולם. זו גאווה של דומית בשפחתה.
אני אוהבת את השאלות הקבועות שלך אחרי: יש לך הערות? היית משנה משהו?
אוהבת לומר לך שאין לי שום הערות לתיקון או לשיפור. היום את כבר דומית למופת.

אנחנו רוקדות, מדברות עם החברים הרבים שנמצאים שם. יש אווירה של הפקרות מאורגנת באוויר.
אני מורעבת אלייך...
אל הישבן החלק והמושלם שלך, שמאדים מול ההצלפות שלי...
אל המבט שלך שמתקבע בעיניי לפקודתי, עד שעינייך נעצמות בעונג של ספייס והתמסרות...

הסשן:
אני מוציאה מהתיק שרשראות, אחת מהן אני מחברת אל טבעת הקולר שלצווארך. את השנייה אני מעבירה בטבעת השרשרת הראשונה ומשם אל ידייך בצורת T הפוך.
ברגע שאת כבולה, המבט שלך משתנה.
התנועות שלך נעשות חולמניות וכל גופך נשען עליי לתמיכה ולהגנה.
עכשיו את במקום הפרטי שלנו. המקום שאף אדם מלבדנו אינו רשאי לחדור אליו - אלא לפקודתי.
אני מסובבת אותך כך שזרועותייך שעונות על המדף הרחב שבקיר ואני מתחילה להצליף בך.

האצבעות שלי מוטחות בישבנך ואז חודרות אל בין רגלייך, לשחק ברטיבות שאני יוצרת.
לא אהובתי, את לא תגמרי כל כך מהר. אני רוצה את הכאב שלך ניתן לי כמנחה...

אני מניחה עלייך כיסוי עיניים ושבה להצליף בך בידיי בעוצמה גוברת.
עכשיו את במקום אחר. את לא רואה אף אחד. לא יודעת מי מביטים בך.
המבט שלי מפוקס רק בך ובעקבותיו ההצלפות שפוגעות בדיוק מוחלט.
זה רק אני ואת.
הגבירה ושפחתה.
ואני גאה להיות הבעלים שלך.

פותחת את התיק ומוציאה ממנו את השוטים השונים.
את זוכה להצלפות מכולם: מהזמש, מהעור, מהרשעון...
בהתמסרות מוחלטת את נשענת, כבר לא שומעת את המוזיקה או את האנשים...

הזמן טס, גם לי כבר אין מושג כמה זמן אני בונה בך את הכאב.
הוא חסר משמעות הזמן.

אני מסובבת ומושיבה אותך על הכורסה ליד, כדי שתוכלי לעוף אל הספייס שלך.
לרגע את משעינה את ראשך עליי, ואז אני פונה אל אורלי ומבקשת ממנה לשמור עלייך לרגע כשאני מביאה לך מים מהבאר.
מיד היא מתיישבת ומחבקת אותך ברכות ובאהבה שרואים רק אצל מי שהשליטה בדמה (תודה אורלי ומזל טוב ליגאל).

בדרך החוצה, חצי שעה אחרי, אנחנו רואות את שולץ מצליף אהבה ביהלום.
והם יפים לנו, כי הם דומים לנו כל כך 😄

מחר, כשהקטנה שלך תחזור לצבא, יהיה לנו סשן נוסף, הפעם רק שלנו, בבית.
אני מחכה לרגע בו אעטוף אותך אליי קטנה שלי.

גברתך.