הבלוג של השולט אור

אני מרגישה את הלב שלי צף בחיוך בלתי נלאה, על גבי ענן מתקתק של אושר.

יושבת בבית בחדר המשרד שלי. אשתי במקלחת צובעת את השיער, יש אווירה של חג נוסף באוויר ועוד מעט יביאו את המשלוח מהסופר... ואני מתמקדת בתחושה המלאה, הרגועה והשלווה שאני מרגישה מעצם חיינו המשותפים.

כל יום יחד הוא סוג של חגיגת זוגיות. אני מתעוררת לצדה, שולחת יד מגששת לבדוק שהיא במיטה לידי, שותה איתה קפה במיטה, הכלבה מטפסת מהפינה שלה אלינו לקבל חיבוק, רגע לפני ששלושת החתולים יתגנבו אל החדר לקבל אהבה. מי היה מאמין שאני אוהב חתולים?...

היא מסתובבת בחדר, פונה להתלבש ועל ישבנה מתנוססת החתימה שחרטתי בה - באדום בוהק טרי... בכל פעם שאני רואה אותה, הלב מחסיר פעימה מהתרגשות ומאושר - היא שלי, רק שלי ובעצם החריטה עליה - הכרזתי כמה אני שלה.

הימים ימי חול המועד ואני מסתפקת בלעבוד חצאי יום. ממהרת לסיים את העבודה כדי להתענג על הזמן איתה. עם חברים, בטיולים של שתינו, בהתכרבלות מול הטלוויזיה, בסקס שכולו אהבה, תשוקה וכאב שמתערבב בעונג...

ושוב אנחנו ישנות מכורבלת זו בזו, שינה של בטחון ושל בית. איתה אני יכולה להיות הכי גדולה והכי קטנה - היא רואה אותי בכל מבע של העיניים.

בלילות אני מתעוררת מורעבת אליה בצורך בלתי נשלט לחדור את מה ששלי, את מה שכבשתי ולכבוש שוב ושוב כדי להזכיר לנו גם בשנתה של מי היא. המוכנות הזו אליי מתוך שינה, גורמת לי לרצות לצעוק כשאני מרגישה שאני מתה בתוכה כשהיא גומרת. הרטיבות הזו שייכת לי שאמלא אותה ושוב ושוב אני נכנעת לרעב אליה שגורם לטורפת לנגוס בנשמתה ולהתמכר לטעם.

שוב אנחנו נרדמות תשושות כדי להתעורר אל המגע הראשוני בבוקר ואל הקפה.

שגרה של זוגיות שאלוהים, רק שמור לי עליה לתמיד.

האושר שלם במימוש העצמי המוחלט שיש בזוגיות הזו.
אני מאושרת.