זמן של שקט.
אני שוכבת במיטה, קוראת בלפטופ את מה שמעניין... מגיבה.
על המיטה שלושה חתולים מכורבלים אליי. מדי פעם אני שולחת יד מלטפת את הגרגור שלהם.
אשתי לצערי יושבת בחדר השני - היא חייבת לעבוד גם היום. כך יהיה בחודש הקרוב.
חצי שעה קודם... כשאני מתעוררת ושולחת יד לחפש אותה לידי ולא מוצאת - היא נענית לקריאתי ומגיעה עם כוס קפה וחיבוקים שמשכיחים ממני את בדידות ההתעוררות שלי.
האצבעות מלטפות את ליטופי הבוקר שלנו.
השפתיים נפגשות להיכרות המחודשת שאנו עורכות בכל יום.
החתולים ששומעים את המילים שנאמרות על ידינו, נכנסים אל חדר השינה לקול מחאותיה של קסם - הכלבה שלנו, כדי להידחק בינינו לחיבוק ולהכרה בנחיצותם.
בוקר שבת.
אני מחכה לבקרים הללו.
בעוד חצי שעה, אחרי שאוריד את קסם לטיול שלה, אכין את ארוחת הבוקר.
זה הבוקר שבו יש לי זמן לפנק אותה.
ביומיום, היא יוצאת מהמיטה ומהבית לפניי.
אני שעובדת מהבית, יכולה לצאת מהמיטה רק בשמונה וחצי ולהיות במשרד שלי כבר בתשע.
אבל בוקר שבת הוא בוקר של אהבה.
יאללה,
במקום להמשיך לכתוב לכם... הולכת להתארגן על הפינוקים שלה להיום 😄
שבת שלום לכולם.
לפני 13 שנים. 4 ביוני 2011 בשעה 7:48