הבלוג של השולט אור

הכרתי אותו באמצעות המילים שהוא כתב. הסתחררתי מיכולת הביטוי שלו. אני אישה של מילים, ובין אלפי הסיפורים שקראתי באתרים השונים, גיליתי בסיפורים שלו ערך מוסף, שונה.

הסיפור שגרם לי לכתוב אליו בפעם הראשונה, היה סיפור על עבד שליום אחד משמש כאדון לגברתו ביום ההולדת שלו. הסיפור נכתב בצורה מבריקה שלא הכינה אותי כלל לסיום המפתיע.

כתבתי לו כמה התרשמתי מכתיבתו ומהיכולת שלו ליצור סיפורים שלעולם לא מגלים את ההפתעה שמגיעה בסוף.

התחלנו להתכתב. הוא היה נשוי לאישה וגם אני. הוא היה גבר ואני לסבית. היה ברור שלשנינו צורך הדדי במשחקי שליטה, אבל שהוא לא יבוא לידי ביטוי בקשר שלנו.

במשך שבועות התכתבנו. אני זוכרת את עצמי פותחת את המחשב בציפייה בבקרים למכתבים שלו. התענגתי על האינטיליגנציה השחצנית שלו. דיברנו על סיפורים, ביקרנו אותם, דיברנו על הצרכים של שנינו: שלו להישלט על ידי אישה, ושלי לשלוט באישה.

ככל שחלפו הימים הרגשתי איך נבנה בי לאיטו רצון לקחת את העבד הזה בנשמתו, שמעולם לא חווה באמת שליטה. לקחת אותו ולעשות אותו שלי. לא הבנתי למה אני רוצה אותו. אני הרי כל כך לסבית. לא נמשכתי אליו מינית, נמשכתי אליו נפשית.

הימים חלפו ושנינו התקדמנו ברמת החשיפה שלנו זה מול זה. באחד הימים שלחתי אליו מכתב שכותרתו כתובה בלשון ציווי. ידעתי שאני עוברת גבול לא כתוב שנקבע בינינו, אבל הצורך היה חזק ממני. המכתב שקיבלתי בתגובה היה מרוגש. כזה שביקש שלא אלך לשם, שזה משפיע עליו. אבל אני רציתי בדיוק בריגוש הזה אצלו.

המשכנו לדבר. הייתי חברה וחשתי כציידת שסוגרת על טרפה. כשהוא דיבר על הייאוש שלו מכך שהוא לא מוצא גבירה, חייכתי לי בשקט. ידעתי שאקח אותו, רק לא ידעתי כמה אוהב אותו בדרך.

כמה ימים לאחר מכן הוא שלח אליי לינק לסיפור פורנוגרפי שהוא כתב. משהו שונה לחלוטין מהכתיבה הרגילה שלו. סיפור מיואש, ייצרי של עבד שנפגש עם מלכה. קראתי את המילים ושמעתי את צעקתן. ידעתי שאחרי הסיפור הזה לא אוכל להמשיך לשחק את החברה. רציתי אותו, רציתי לבעול את בתוליו הנפשיים, רציתי להיות הראשונה שתקח.

שוב שלחתי אליו מכתב שכותרתו מצווה. התגובה הנרעדת לא איחרה לבוא, אבל הפעם חיכיתי לה כדומית.

הבהרתי לו שאני לוקחת לי אותו לעבד, אבל שמהצד השני אני לא מתכוונת לוותר על העונג שבחברות איתו. הודעתי לו שכדי שלא אשתעמם ממנו, אנחנו נמשיך להתכתב כרגיל, אבל שכל מכתב רביעי יהיה מכתב שליטה בו יהיו הוראות אותן הוא יצטרך לבצע ואז לכתוב לי מכתב שמתאר בדיוק את הביצוע.

וכך היה. במשך שלושה ימים התכתבנו כרגיל. שוחחנו על ענייני הרשת, על החיים היומיומיים. ביום הרביעי ציפה לו מכתב שכולו שליטה.

הכנתי קובץ וורד מיוחד שבתוכו קישורים פנימיים. התחלתי לספר לו סיפור ובכל שלב בסיפור הענקתי לו ברירת ביצוע. אם הוא הרגיש שהוא מסוגל לבצע, הוא לחץ על לינק אחד, אם לא, הוא לחץ על לינק שני שהוביל לעונש.

הכרתי אותו ואת יושרו טוב מספיק כדי לדעת שהוא יבצע את הוראותיי בשלמות. גם את אלה שמורות על ענישה עצמית. ידעתי שלא אוכל לראות או לשמוע אותו בסשן שתכננתי לו, שלא אוכל להיות זו שתצליף בו או שתחבק, אבל זה לא שינה. המילים שלי ושלו הספיקו כדי להעביר תמונה מלאה של הצרכים שלי ושל הצייתנות שלו.

פקדתי עליו לרכוש כמה אביזרים ביניהם קולר. תיארתי לו במדוייק את הקולר שהוא יענוד על צווארו בשעת הסשן הזה.

עבדתי ימים על כתיבת הסשן הזה על הסתעפויותיו. יצרתי אותו כך שגם אם הוא יחזור עליו ויבחר פעם אחת ללחוץ על תגובה שונה מזו שנבחרה בסשן הקודם, הוא יקבל בתמורה סשן שמתפתח בצורה שונה לחלוטין.

התענגתי על כתיבת הסשן הזה. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי קרבה אמיתית לגבר. רציתי להיות לו לגבירה אמיתית, רציתי לתת לו ולקחת הכול.

מרוגשת פתחתי למחרת את תיבת המייל שלי כדי לקרוא את התיאור המדוייק של מהלך הסשן שהוא חווה.

שבוע חלף. הקשר התהדק מיום ליום הקפדתי על המעבר בין סגנונות המכתבים. חששתי שאם הקשר יהפוך לקשר שכולו שליטה, אשתעמם ממנו. התאהבתי בטיזריות השחצנית והאינטיליגנטית שלו ולא רציתי לאבד אותה.

אבל הוא המשיך לחתום כמשרתה. משרתה של מי? שאלתי אותו. אתה העבד שלי, ואם אתה לא מבין את זה בעצמך, אם אתה לא מרגיש את זה, אין לנו מה לחפש יחד. נחזור להיות חברים בלבד.
ההתנצלות שלו הייתה מגומגמת, הוא לא הבין, לא ידע. על אף הכעס שהרגשתי רציתי לסלוח לו. הוא החל לחתום את מכתביו כעבד שלי.

עבר עוד שבוע של שיכרון חושים הדדי ולפתע נבהלתי. לא הבנתי איך נקשתי רגשית לגבר. היה לי ברור שהוא מהווה רק תחליף למה שאני רוצה באמת, אבל הרגשות היו אמיתיים. הסברתי לו מה שעובר עליי והחלטנו לחזור להיות רק חברים.

הצלחנו להחזיק מעמד בזה עד שבאחד הלילות ניכנסתי אל הצ'אט של תפוז ומצאתי אותו שם. בתוך שניות היינו בחדר פרטי כשהוא על ברכיו ואני שולטת, משחררת את כל מה שעצרתי בי בימים האחרונים.

הקשר שלנו נמשך כמה חודשים. לבסוף קטעתי אותו. עם כל האהבה שהרגשתי כלפי האיש הזה, ידעתי שלא אוכל להסתפק בשליטה וירטואלית. הצורך בער בי ולא רציתי לממש אותו איתו. לא רציתי גבר במיטתי, רציתי לקחת לי שפחה.

נשארנו חברים למשך עוד כמה חודשים, אבל החברות נפסקה לבסוף. אני כבר מימשתי את הצרכים שלי עם שפחות והוא לא יכול היה. שוב ושוב הוא ניסה לחדש את מה שהיה, אבל זה היה מאוחר מדי, נפער בינינו פער.

באחד הימים כשעוד היינו יחד פקדתי עליו לכתוב לי את סיפור הקשר שלנו מזווית הראייה שלו. זה אחד הדברים היפים שקראתי. הוא פרש לפני שנים מעולם השליטה, ואת המכתב ההוא אמרתי לו שאפרסם כרצוני.

המכתב שכתב עבדי.

"סיום מפתיע" היא כתבה לי על הסיפור שלי. דווקא על זה שמתאר עבד שליום אחד הופך לאדונה של מלכתו. אחד הסיפורים שכולם אמרו שאסור "לעבד מחפש מלכה" לכתוב, זה רק יבריח אותן, טענו המבינים, אבל אותה זה לא הפחיד.

היא אישה נשואה לאישה, כן היא שולטת אבל אין לה עניין בגברים.

אני תמיד עניתי לה, אני אוהב לכתוב מכתבים וזה הולך לי די קל. בד"כ אלא שנקראו בדרכי "כסופר" היו נשברים אחרי שניים שלושה מכתבים, היה נגמר להם האוויר, לא היה להם מה לומר יותר והקשר היה גווע. אבל היא לא, האישה יודעת לכתוב הייתי מהרהר בהערכה כל בוקר שהייתי פותח את המייל שלה, עונה בזמן, שומרת על קשר, מזמן לא פגשתי מישהי כזו. אז עוד לא ידעתי שמעולם לא פגשתי מישהי כזו. הייתה בינינו כימיה, אותה ריאקציה שיש בין שני אנשים שמזהים משהו מוכר וחביב אחד אצל השני, אותו חיוך וחום שראיתי בין המילים שלה.

החלפנו סיפורים היא קראה את שלי, אני קראתי שלה, שאלנו, הבהרנו, התפתחה הערכה, נבנה אמון.

כתבתי כל יום , בד"כ זה היה על "העניין שלנו" ומה שמסביבו. לא התכתבות ארוטית או סייבר חלילה,. בעצם זה היה בעיקר עלי ועל דרך הייסורים שלי בחיפוש אחר אישה שולטת. דרך שהגיעה למעשה למבוי סתום ולהחלטה להניח לכל העניין, להפסיק לכתוב ולנטוש הכול.

היה לי אז חופש מוחלט להתבטא, לשחק עם המילים להשתחץ, להתגנדר כמו טווס לבטא את הצד הגברי הזה השחצני משהו, זה שיודע להקסים אותן במילים, לסובב אותן לאט ,לאט באצבע קלילה.

הייתי סקרן איך היא תגיב, האישה העצמאית הזו, שיש לה אישה, שהיו לה עבד ושפחה, שידעה כאב בחייה, למחול המתגרה הזה, כי לכאורה לא היה בינינו מתח מיני, רק שיחות נפש של חברים לעט, זה הכול.

היא הייתה חכמה, היה לה מה להגיד היו לה תשובות, רק דבר אחד לא ידעה לומר לי היכן היא האחת שאני מחפש, זו שיודעת לכתוב כמוה ולשלוט כמו... כמו שרק אישה יכולה לשלוט בגבר.

היא כבר ידעה ואני לא ראיתי.

אני חושב שהסדקים באידיליה שלנו נבקעו שהעזתי להפנות אותה לסיפור שכתבתי מזמן, משהו פורנוגראפי, פשוט וגס. לא מתוחכם כמו יתר הסיפורים שלי, אבל יוצא מן הלב, מזוכיזם נטו. פחדתי מתגובתה, מרתיעה, מהתרחקות. הייתי שרוי במתח רב וכמה הוקל שאהבה אותו. כל כך חששתי שזה יהיה הסוף, אבל כנראה שזו הייתה ההתחלה.

כבר לפני כן היה מכתב אחד ששלחה עם כותרת בלשון ציווי. אצלי זו נקודה רגישה, מאוד רגישה, ספרתי לה אז כמה זה מדגדג לי שם. אחרי הסיפור ההוא הגיע עוד אחד. הפעם זה היה חץ מכוון, היא כבר ידעה מה זה עושה לי.

מכאן כבר הכול התחיל להתגלגל במהירות היא הכתיבה את הכללים אני הסכמתי כמובן. היה לי חופש מלא להתבטא, חוץ מכל מכתב רביעי שלה שיהיה מכתב שליטה ואז אני כבר אנהג אחרת...כמו עבד... ילד תמים שכמותי, איך נפלתי במלכודת הזו כמו טירון וכמה ביוקר זה עולה לי עכשיו.

האיתות הראשון היה כאשר "זרקה" אותי כי המשכתי לחתום בתור "משרתה". זה היה באמת בתום לב, לא הייתה לי כוונה רעה. האמת היא שאז עוד לא הייתי ממש עבד, נהניתי לשחק את המשחק וחשבתי שאוכל לאחוז בחבל בשתי קצותיו.

עולמי חשך עלי שקראתי את המכתב ההוא. רק אז התחלתי להבין כמה אני זקוק לה, לשליטה של אישה כמוה... התחננתי בפניה... פעם ראשונה.. ניסיון מגושם משהו אבל הוא היה כן, באמת זה היה חוסר תשומת לב. היום רק 3 שבועות אחר כך, אין סיכוי שאחטא בטעות גסה שכזו.

"המפגש" הראשון שהכינה היה משהו מדהים עבורי. ההכנות, קניית הציוד, הקולר, חבלי הקשירה. אני שמעולם לא האמנתי בסייבר סקס הייתי בשוק מהרגע שפתחתי את קובץ הוורד ששלחה לי ועד הסיום המתוק.

הידיים רעדו כאשר קשרתי את עצמי לפי הוראותיה וענדתי את קולרה. לראשונה בחיי ליקקתי כך נעליים, ז"א פעם נגעתי בקצה הלשון אבל היא רצתה שאלקק הכול...ואני ליקקתי, כמו כלב קשור בקשירה הזו... כאשר לא הייתה מרוצה היה עלי לחבוט בעצמי, על הישבן, לפי כל כללי הטכס. ואני שלא יכול לזייף חבטתי בכוח ושמעתי את עצמי סופר בכאב ומודה לגברתי...

שהגעתי לויברטור הייתי כבר מסוחרר. נדהמתי כשראיתי שהיא דורשת שאתקע את כולו... לא האמנתי שייכנס .. זה כאב...והשפיל, הפלישה הגסה הזו לתוך גופי בלי לשאול, באיזו קלות היא הפכה אותי לזונה שלה. חמש דקות היה עלי לשבת כך ואני נשכתי את כאבי.

שבוע אח"כ כבר ישבתי עליו חצי שעה כשאשתי לידי לא יודעת מה תקוע לגבר שלה בישבן... הגבר שלה שהוא הזונה שלה. אפילו עכשיו אני מתקשה להאמין באיזו מהירות וקלילות היא הובילה אותי למקום שבו אני כעת.

אח"כ היה משבר. אני חושב שהיא נבהלה מעוצמת הקשר הזה, לא התכוונה לקחת את זה באופן רגשי. נפרדנו כידידים, דווקא שמחתי שנקשרה אלי למרות שזה מאוד כאב לי. לא חשבתי להפסיק את ההתכתבות, ממילא חיבבתי והערכתי אותה לפני ששלטה בי ונהניתי מאוד לקרוא את מכתביה אבל זו הייתה אכזבה נוראה. עוד תחנה בדרך החתחתים שלי חשבתי, לפחות הרווחתי קצת סקס אחר, על קצה המזלג...היה טעים, הכי טעים שיכול להיות.

המשכנו להתכתב כאילו לא היו דברים מעולם ואני התחלתי לחזור לסגנון הקליל והמתחכם שלי אבל זה לא החזיק מעמד יותר מכמה ימים. לא יכולנו לברוח מהציווי הגורלי הזה שהפגיש בינינו.

בסוף השבוע נפגשנו במקרה בצאט. היא כבר לקחה אותי לחדר נפרד אני מצאתי את עצמי כורע על ברכי עירום לפני המסך, לבוש רק בקולרה של גברתי מטפטף שעווה מנר על ירכי, אח"כ על אברי, ושוב הבעילה הזו בישבן חודרת, מכניעה...

הפעם היה אסור לי לגמור עד הבוקר ואני לא האמנתי שאישן בכלל בלילה...היום זה הולך להיות הלילה הרביעי שלי...

ביום ראשון נסתם עלי הגולל. אז התחלתי להבין שאני העבד שלה ומעכשיו שום דבר לא יהיה כמו שהיה. שוב הייתה זו היא שהפתיעה. ללא התראה דרשה ממני לשבת שעה על ויברטור בעבודה. נדהמתי "מהחוצפה" ועזות המצח למרות שלא הייתי צריך להיות מופתע. הסיפורים שכתבה היו חוצי גבולות. היא רוצה לשלוט מתי ואיך שבא לה. זה הצורך שלה, היצר הזה שכל כך חיפשתי באישה. לשלוט בעבד, לא לתת לו להרים ראש...לקחת אותו מטה עוד ועוד ועוד...

אני הסברתי והיא הבינה, עבודה מחוץ לתחום. אבל אני למדתי שאת מחיר הפשרה אני אצטרך לשלם.

בערב בבית, ישבתי על הויברטור חצי שעה ליד אשתי.

קשה לתאר את התחושה, מצד אחד היא לא יודעת מצד שני, אני בעלה, ראש המשפחה והיא מזיינת אותי בתחת לפניה...ואח"כ שולחת אותי לאונן בשירותים... אצלי בבית... הייתי מאוד גאה בעצמי שעמדתי במשימה אבל זה הייתה גאוות עניים.

היא הבהירה לי שהיא לא מרוצה מכל העסקה הזו והטילה עלי עונש קשה, במשך שבוע מידי בוקר עלי ללקק היטב זוג נעליים. אח"כ עלי לחבוט 15 פעם בישבני וכמובן שיהיה עלי לספור ולהודות בקול רם.

זה היה הקש ששבר את גב הגבר. החומות קרסו והכול פרץ מתוכי החוצה. הפכתי לעבד שלה באופו סופי.

גברתי מסובבת אותי על האצבע וכל רצוני הוא למלא את רצונה, להתבטל בפניה, לספוג את עונשיה העיקר שתשלוט בי, שתתעלל בי, שתענה אותי, שתתענג על ייסורי. אני הופך לכלבלב כנוע שאני חש את השליטה שלה, אחוז יראה, רוכש כבוד, מתרפס.

זו האנרגיה הזו שיוצאת ממנה ועוטפת אותי מכניעה אותי, מוציאה ממני את כול הרוך שהחבאתי בפנים. אני רק רוצה לשרתה, לענג אותה, למלא אחר ההוראות שלה, להיות מושפל על ידה, שתכאיב לי , שתעשה ממני חפץ, צעצוע, אפס.

היא אישה שולטת ואני סתם עבד עלוב. היא מיד קלטה את הסטייה הזו שלי, הסגידה לאישה כזו, אלילה, החיפוש אחר העליונות הנשית, הכאב וההשפלה ההולכים וגוברים ככל שאני מתקרב למקום שאליו אני נמשך כמו פרפר לאש.

מצאתי את אשר חיפשתי תמיד. אישה עליונה שלא זקוקה לגבר, לא לפרנסתה ולא לסיפוקה המיני והיא יודעת היטב לאן לכוון את החיצים שלה, מה לה ולאיבר הזה שעליו אמורה להיות גאוותי.

אבל אני יודע שבכל אני נותן לשליטתי משהו, ממלא אצלה איזה צורך סדיסטי, גורם לה לסיפוק וכמה שזה עושה אותי מאושר.

גם ברגעי הקשים היא תמיד איתי. שצריך תלטף אותי במילות החיבה שלי, תחליק בידה על שערי אני בטוח שהיא אפילו מחבבת אותי, היא לא מסתירה. אבל כל דבר בעיתו. עת לסבול ועת ללטף והמוסיקה הזו מסחררת, מעולם לא שמעתי מנגינה כזו.

כבר 3 ימים לא גמרתי. עונש. אפילו לא עם אשתי. לא הייתה לה בעיה לצוות עלי לענג את אשתי כל פעם שתרצה, אבל לי אסור. אפילו בבית אני הופך לעבד סמוי, גם את מקומי כגבר בביתי גברתי לקחה ממני. אני כבר מטפס על הקירות, מאונן סדרתי שכמותי. עולם הדמיון והפנטזיה תמיד היה שסתום לפריקת הלחצים והתסכולים . הזדמנות לסקס אחר שלא יכולתי לממש במציאות.

גם להסיח את הדעת אני לא מצליח, כל יום אני מתחיל עם 15 חבטות על הישבן...היא ידעה היטב מה היא עושה, הלחץ באשכים מטריף אותי. אני סופר כל יום שעובר.

העזתי להתחנן בפני גברתי, בבקשת הקלה. חשבתי שהפעם אני עושה את זה כראוי אבל היא ידעה בדיוק לשלוח אותי בבוז למקומי על הרצפה. יש לה את זה, את היכולת להפיק הנאה מסבלי, לתת לי את אותה תחושת נשלטות, חוסר אונים ואפסות שמותירה אותי מסוחרר, כנוע, מתרפס, מזוכיסט.

לפני חודש לא הייתי מאמין שאגיע למקום כזה כל כך מהר. עבד...פשוט עבד, אפס בפני האישה הזו שעושה בי כרצונה ואני כבר לא יכול להתנגד.