הבלוג של השולט אור

תמיד לפני אירוע רע או תאונה (גם אם כמעט) יש לי תחושות מוקדמות של סכנה. למדתי כבר לא להילחם בתחושות שלי. אם אני מרגישה שאסור לי לעבור ברחוב מסוים ברגע מסוים - אעשה עיקוף. תמיד כשהתעלמתי מהתחושות קרה משהו שהצדיק אותן.

לפני יומיים הייתה לי הרגשה כזו כשעליתי על האופנוע לכיוון כפר סבא. רציתי להתקשר לאישה שלי ולהשאיל ממנה את הרכב, הרגיש לי מסוכן לנסוע באופנוע. החלטתי לנסוע בו בכול זאת, אבל בזהירות.

כשהייתי על איילון צפון התחושה התחזקה. מיד אחרי קק"ל התחילו להבהב לי כל נורות האזהרה. "זה עומד לקרות" הרגשתי בתוכי. היה המון פחד, תחושה שהפעם זה עלול להיות רציני ושאני חייבת להיות מרוכזת לגמרי. הסתכלתי כל רגע במראות אבל לא ראיתי שום דבר שיצביע על סכנה.

ואז פתאום, כאילו שמעתי צעקה בתוכי "עכשיו". בדיוק עברתי מהנתיב השמאלי לימני כדי לנסוע בנתיב טיפה יותר רגוע. אותתתי, הסתכלתי במראות, אבל שנייה לפני הצעקה הזו בתוכי השטח היה נקי. בשנייה ששמעתי אותה הסטתי את האופנוע בחזרה לשמאל. מכונית אפורה החליטה לעקוף אותי בדיוק באותה השנייה מימין. הנהג נכנס לי לתחום המת של המראה, לא היה לי סיכוי לראות אותו, ואם לא הצעקה הזו שהזהירה, הוא היה עולה עליי והייתי נמרחת על הכביש במהירות של מאה קמ"ש, פשוט כי הוא בחר להתעלם מהעובדה שבנתיב אליו הוא נכנס נוסע אופנוע (וכי הוא עקף מימין אבל זה כבר זניח).

מיד לאחר מכן נרגעה התחושה הרעה, ידעתי שהסכנה מאחורי.

התחושה הזו תמיד מופיעה בזמן כדי להגן עליי והיא מעולם לא איכזבה אותי.

היום יש לי הרגשה רעה בקשר לנסיעה לכיוון איילון דרך החשמונאים. אני פשוט יודעת שאם אסע משם עלולה להיות תאונה. תמיד אני צוחקת על עצמי כשהתחושות הללו מופיעות, תמיד אני מנסה לפטור אותן באדישות, אבל התחושה חזקה מאוד הפעם ואני לא מתכוונת להסתכן.