הבלוג של השולט אור

ההמשך מפה: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=40571&blog_id=360

הרצון לפגוש במירב בער בי ולא הניח לי לרגע, אבל היא התעקשה שהיא לא מוכנה להיכנס לקשר עם אישה נשואה. רצינו זו את זו אבל לא יכולתי להבטיח לה דבר פרט לסקס סוער, סשנים והמון רגשות. מירב התעקשה לא להיות האישה הנוספת ואני כיבדתי את רצונה. הסכמנו להיפגש כחברות בלבד. היה ברור שנוצר בינינו קשר עמוק ושלא נרצה לאבד זו את זו.

שבוע לאחר השיחה בחניון הגעתי אליה. ישבנו ושוחחנו במשך שעות בלי לגעת זו בזו. היה נעים, הכי נעים שיכול להיות ואז צלצל הטלפון. זו הייתה זוגתי שהשתוללה בפרץ של קללות וקנאה.

מירב שמעה את הקללות וברחה לחדר השני. אני ניסיתי להרגיע. נשבעתי שלא נגעתי במירב (מה שהיה נכון) ורתחתי. כעסתי באותו הרגע על הסיטואציה ועל הצרכים שלי שפוגעים בדרך בשתי נשים - באשתי ובאישה שאני רוצה לי לסאבית או כחברה.

כעבור כמה דקות הסתיימה השיחה. ניתקתי. מירב חזרה מהחדר השני.
"שמעת הכול?" שאלתי.
"העדפתי לצאת בחלק של 'הבת זונה המזדיינת' שהיא קראה לי." היא ענתה.
נעמדתי לידה וחיבקתי אותה. רציתי לנחם, להתנצל על המצב אליו הכנסתי אותה. היה לי ברור שאלך ולא אחזור. מירב נצמדה אליי רועדת מול האלימות שהיא לא הכירה בעבר. בשניות פרצו הדמעות שלה אל הכתף שלי.

הזעם, התסכול, התשוקה והאהבה השתוללו לי בדם. ברגע החיבוק נהפך לנשיקות סוערות ולידיים שנוגעות בכול הגוף בטירוף. רצינו זו את זו בתאווה מטורפת ובאהבה שנכלאה למשך שבועות, ולא יכולנו באותו הרגע לעצור או לחשוב על מה שמעבר. נשאתי אותה בזרועותיי אל חדר השינה ושכבנו שם זו עם זו בפעם הראשונה.

**

משם היה ברור שכבר לא נהיה רק חברות. לא דיברנו על עתיד משותף כי היה ברור שלא אעזוב את אשתי, אבל היינו מאוהבות זו בזו. נפגשתי עם מירב בכול רגע אפשרי. שוחחנו כמה פעמים ביום בטלפון ולאט התחלתי להוביל אותה בכניסתה אל עולם השליטה כסאבית שלי.

אין בעיני דבר מדהים יותר מההתמסרות הראשונית של סאבית לדומית. מהידיעה שאת הראשונה שמובילה אותה במסע המדהים הזה - אליה. לאט ובזהירות חקרנו יחד את הגבולות שלה. למדתי את מה שמסעיר ואת מה שמפחיד אותה, וכעבור מספר שבועות החלטתי שהיא מוכנה לסשן הראשון שלה.

"חכי לי ביום רביעי בשמונה אצלך בבית." הוריתי לה, "השאירי את הדלת שלך לא נעולה כדי שאוכל להיכנס. את תמתיני לי עירומה כשרק הקולר עלייך, כורעת על ברכייך על השטיח שבסלון שלך. על שולחן הסלון יחכו לי החבלים שאמרתי לך לקנות ושלושה נרות דולקים. את תמתיני לי עם כיסוי עיניים עלייך ולא תוציאי מילה מפיך."

בעשרים לשמונה החנתי את המכונית מחוץ לביתה. ידעתי שהיא עומדת להגיע באותה השעה. צפיתי בה חולפת על פניי ולא רואה אותי. צעדיה היו מהירים ונחושים והיא הייתה מרוכזת כולה בתחושותיה ובמילוי הוראותיי. בשמונה בדיוק נכנסתי אל ביתה אוחזת בידי שושן אדום ושוט.

ברקע התנגנה בשקט מוזיקה יצרית שהתאימה בדיוק לאור שהטילו הנרות על הקירות. הבטתי בה כורעת מולי על ברכיה, גבה מתוח, ראשה לרגע מורם ואז מורכן כשהיא מנסה להאזין לתנועותיי. הבטתי בשדיים שעלו וירדו בתנועות מהירות של נשימה מרוגשת.

ניגשתי ונעמדתי לידה. העברתי את השושן על לחיה, על שפתיה, על צווארה.

"שלום שפחה שלי." אמרתי לה.
"שלום גברתי."
כרעתי לידה על ברך אחת והנחתי יד מתחת לסנטרה.
"אני אעשה לך היום חלק מהדברים שדיברנו עליהם בשבועות האחרונים. היום אני אעשה לך את הסשן הראשון שלך. אני רוצה שתזכרי כל הזמן שאת איתי, שאת מוגנת, שלא אעשה דבר כדי להזיק לך. אני רוצה גם שתזכרי שבשניה שתאמרי לי 'די', אפסיק. אני לא רוצה שתהססי לומר את ה'די' אם קשה לך מדי. את לא צריכה להוכיח כאן שום דבר לאף אחד. זה הסשן הראשון שלך והמטרה היא עונג הדדי. זה ברור?"
"כן גברתי."
"את רוצה שאקח אותך? שאעשה בך כרצוני?"
"כן גברתי." היא ענתה. ראיתי איך המתח עוזב לה את הכתפיים. היא הייתה מוכנה.
הקמתי אותה בעדינות, מביטה בתנועותיה החינניות ומתענגת על מראה הקולר השחור שעל צווארה הבהיר.
"הוא יפה לך." חייכתי וליטפתי את צווארה. כשראיתי את החיוך מתפשט על שפתיה הידקתי לרגע את אחיזתי בגרונה.
"היום אני שולטת בכול, גם בנשימות שלך." לחשתי לה ושיחררתי את האחיזה.
ברגע ראיתי איך היא עוברת למקום של התמסרות. אחזתי בזרועה והולכתי אותה אל השולחן. פרשתי עליו שמיכה קלה והשכבתי אותה עליו פרושת איברים. בדקות הבאות קשרתי את ידיה ואת רגליה אל רגלי השולחן.
"נוח לך שפחונת?" שאלתי.
"כן גברתי." היא נענתה.
"הבאתי לך פרח אני רוצה שהוא יכיר אותך." חייכתי.
התחלתי להעביר את השושן על גופה. לרגע הנחתי לרכות עלי הכותרת להחליק עליו ואז הנחתי לקוצים לגעת בעדינות בפטמות העומדות.
"אני אוהבת אותך נרגשת וקצת פוחדת." אמרתי כשגופה התחיל לרעוד מול המגע שלי. "אני נהנית מההתמסרות שלך למגע שאת לא רואה."
ביד אחת ליטפתי אותה עם הפרח ובשנייה התחלתי לטפטף טיפות של שעווה על שדיה.
"תבטחי בי." לחשתי לה כשקפיצות בלתי נשלטות של פחד זיעזעו את גופה.
הנחתי לפרח. הגיע הזמן לבדוק אם השפחה שלי גם מתגרה ממה שגברתה עושה לה.
בעוד אני מטפטפת עליה את השעווה חדרתי לתוכה.
"אני לא בטוחה מה יותר לוהט, את או השעווה." קינטרתי אותה וקיבלתי בתשובה לחדירות שלי לתוכה - גניחות.
"תראי כמה את רטובה בשבילי." פקדתי והגשתי את אצבעותי אל שפתיה. ביומיום הריח שלה הרתיע אותה אבל עכשיו היא התנפלה על האצבעות שלי, יונקת אותן, טורפת אותי לתוכה.
"עוד לא שפחה שלי, את תחכי." גנחתי, מנסה לעצור את הריגוש שעולה בי. רציתי שהפעם הראשונה תהיה לה מושלמת. כזו שתענה במדויק על כל הפנטזיות שהיא סיפרה לי בעבר.

התרוממתי ממנה ולקחתי לידי את השוט. הצלפתי בו פעם אחת באוויר, חותכת אותו בהצלפה ומרעידה אותה.
"את עומדת לטעום היום את השוט שלי." אמרתי לה, "מה מילת הביטחון שלך?"
"די, גברתי." היא ענתה.
"ואת תשתמשי בה אם תרגישי צורך בזה. ברור?"
"כן גברתי."
העברתי בעדינות את רצועות השוט על שדיה ועל ירכיה.
"ככה השוט מלטף," הסברתי לה, "עוד מעט הוא יגרום לך לכאב. כאב שאת תספגי בשבילי ובשבילך. כאב שמטרתו לעשות טוב ולא רע."
ראיתי אותה נרעדת לרגע ואז נרגעת.

התחלתי להניע את השוט קלות על שדיה וירכיה. הצלפות שמלטפות, שרק נוגעות בעור. לאט לאט חיזקתי את עוצמתן, קשובה לגניחות שלה, לקולו של הגוף שלומד לספוג כאב.
התענגתי על הפטמות העומדות אל מול ההצלפות. כיוונתי כך שרצועות השוט יפגעו בדיוק במקומות שכוסו בשעווה ויסירו אותה ממנה.
כעבור כמה דקות הפסקתי. כרעתי לידה מלטפת את גופה והתחלתי לשחרר אותה מהחבלים.
"תסתובבי על הבטן." הוריתי לה, "גם הישבן שלך צריך לשנות צבע היום. זה בריא לו."
נהנתי לשמוע אותה צוחקת.
"אור, אני יכולה לבקש שתצליפי בי על הישבן עם החגורה שלך?" היא שאלה.
"ברור שכן." עניתי.
הסרתי את חגורת המכנס שלי והתחלתי להצליף בישבנה בהצלפות קלות וקצובות. ככל שראיתי אותה נושמת את ההצלפות עמוק יותר כך חיזקתי את עוצמתן.
אי אפשר לתאר גוף שנושם בשבילך כאב. זו חוויה מרגשת, תחושה של חיבור מוחלט בין שתיכן.
ככל שהוספתי להצליף שמעתי את הגניחות שלה מתעצמות, מעמיקות, מתענגות.
אבל אז...

פתאום היא פרצה בבכי. בכי שמעולם לא שמעתי כמותו בעבר. בכי איום, כואב, בכי מתפרק. העפתי את החגורה מידי, חיבקתי אותה אליי, והיא נצמדה אליי כמו ילדה קטנה.
"קחי אותי למיטה." היא התחננה.
נשאתי אותה בזרועותי למיטה. השכבתי אותה בה, נשכבתי לידה וכיסיתי אותה.
"תני לזה לצאת." לחשתי וחיבקתי, מערסלת אותה בזרועותיי כמו ילדה קטנה.
שעה ארוכה היא בכתה.
"פתאום לא הייתי איתך." היא אמרה לי כשהיא נרגעה, "פתאום זו הייתה אמא שלי."
"היא היכתה אותך?"
"בחגורה."
"היית צריכה להגיד לי מירב, לעולם לא הייתי מצליפה בך אם הייתי יודעת. ושאלתי אותך עוד בהתחלה."
"כששאלת עוד לא יכולתי לספר לך." היא ענתה, "לא חשבתי שזה חשוב."
ליטפתי אותה לאט, בהתחלה כמו שמלטפים ילדה שמרגיעים ואז כמו שמלטפים אישה. לאט הליטופים הפכו להתעלסות שאחריה היא נרדמה שלווה בזרועותיי.