הבלוג של השולט אור

יומיים לאחר הטיול עם מירב החלטנו להיפרד סופית ולהישאר רק חברות. הצרכים שלנו היו שונים מדי. זו הייתה תקופה כואבת. ככל שהייתי מאוהבת בה ידעתי שלא אעזוב את אשתי. הרגשתי שאין לי הזכות להיכנס לעוד רומן עם שפחה. אמרתי לעצמי שכל שפחה נורמלית תרצה קשר אמיתי, זוגי, ושאני לא יכולה בשם הצרכים שלי לפגוע בעוד מישהי.

בחודשים הבאים לא יצרתי קשר עם אף אחת. כתבתי את הצורך אבל הרגשתי איך המילים מותירות בי חלל בוער. הקשר עם מירב היה מתוק, מלא רגשות ועוצמה, והתגעגעתי לתחושות.

באחד הערבים הלכתי לדנג'ן. היה שם מופע של אורח מארה"ב - מאסטר דן. מעולם לא ראיתי אומן וירטואוז כזה בשליטה בשוט. במשך כשעה הוא הצליף בשפחה שמולו בשוט בקר, שומר אותה בתוך ספייס מושלם - ואני נטרפתי. הרגשתי שהיד שלי היא המחזיקה בשוט, הרגשתי איך שרירי הזרוע שלי נעים עם תנועות היד שלו בהזדהות מוחלטת.

לא באמת ראיתי את השפחה שהתיישבה לידי. החלפנו כמה מילים אבל אני הייתי מרותקת לסשן שהתקיים מולי. בשלב כלשהו היא הלכה להביא לעצמה שתיה והביאה גם לי. בחינניות היא התיישבה לרגליי, מניחה את ראשה על ברכיי. בהסח הדעת ליטפתי את שערה, אוחזת בו מידי פעם, מתענגת על המגע.

"יש לי אדון." היא אמרה לי, "אבל הוא יודע שאני רוצה להתנסות גם עם גבירה, והוא מרשה לי להתנסות בזה."

הבטתי בה. נשמע לי מבטיח סידור שכזה. לה יש את האדון שלה, לי יש את אשתי, והקשרים הללו יבטיחו שלא יהיה פה רומן סוער מדי רגשית, אלא פשוט סשנים וכייף הדדי.

הסשן של מאסטר דן הסתיים וכולם התחילו להתפזר.
"קוראים לי עדנה." היא אמרה לי, "תתקשרי אליי?"
אחזתי בה, קירבתי אותה אליי ונשקתי לה. הרגשתי זרם חשמלי עובר לי בכול הגוף, כאילו הכימייה של הגופות שלי ושלה התערבבה בהתאמה מושלמת. הנשיקה התארכה.
"אני אתקשר." הבטחתי.

בימים הבאים שוחחנו כמה פעמים בטלפון. בפעם הראשונה בחיי הייתי בקשר עם שפחה שהייתה עוד יותר מנוסה ממני. היא נהנתה לחלוק איתי את נסיונה ואני נהנתי ללמוד. הרגיש לי הכי בטוח להיכנס לקשר בדסמי לא מחייב. לא הבנתי אז, שדבר כזה לא קיים במציאות.

שוחחתי עם האדון שלה. הבהרתי לו שאין לי שום כוונה להיכנס ביניהם ושאם יש לו השגות בעניין, הכול יעצר כאן ועכשיו. אבל הוא הבהיר שהוא בוטח בשפחה שלו ושאין לו שום כוונה לעצור את התפתחותה האישית. כל התנאים הבטיחו מפגשים כייפיים הדדיים.

והמפגשים התקיימו.

התענגתי על היכולת לשחרר בפעם הראשונה במלואו, את הצורך הסדיסטי שלי. בפעם הראשונה בחיי הייתי בקשר עם אישה שאהבה כאב והתענגה עליו ועל מתיחת גבולותיו. בפעם הראשונה בחיי הבאתי אישה לסאב ספייס, ובפעם הראשונה חוויתי דום ספייס במלואו. התחושות היו מטריפות.

מראש הוסכם בינינו, שכדי ליצור הפרדה בין הקשר בינה לבין אדונה ובינה לביני, הקשר שלנו יהיו יותר פיזי ופחות מנטלי. ועל הפיזיות התענגתי. ואז הגיע הערב בו החלטנו לצאת יחד לדנג'ן.

פקדתי עליה לאסוף אותי. להגיע בלי תחתונים ולהביא איתה ביצים סיניות, אזיקים וויברטור שידעתי שיש לה שמופעל בשלט רחוק. הבאתי איתי למפגש את שוט הרכיבה שקניתי זמן קצר קודם לכן והשתוקקתי לחנוך.

באחת עשרה היא חיכתה לי למטה. כיוונתי אותה לרחוב צדדי ברמת גן בו הייתה גינה ציבורית.
"זה יהיה סשן שונה הפעם שפחונת." חייכתי אליה, "היום את תלמדי להתאפק קצת. תורידי את המכנסיים."
עדנה הורידה את המכנסיים במכונית.
"לפתוח רגליים גדול." הוריתי לה ומיד חדרתי אליה באצבעותיי.
נהנתי מהידיעה שהיא מוכנה לקראתי מיד. התענגתי על החום שעטף את אצבעותיי. גיריתי אותה, גרמתי לה להתפתל במושב ואז עצרתי.
"לא כל כך מהר מתוקה שלי, אמרתי לך, זה סשן התאפקות." גיחכתי.
לקחתי לידיי את הביצים הסיניות והחדרתי לתוכה.
"תתלבשי," פקדתי, "ובואי איתי, אנחנו הולכות להשתעשע קצת בגינה."
"מניאקית, אני לא מאמינה שאת עושה לי את זה." שמעתי אותה ממלמלת כשהיא צעדה בעקבותי. צחקתי למשמע הביצים הסיניות ששיקשקו בתוכה.
"מתוקה שלי, אני בסך הכול רוצה להעניק לך שוב את חוויות הילדות שלך." אמרתי לה, "המון זמן לא התנדנדת על נדנדה. נכון?"
"אני לא מאמינה, די, את לא..." היא התחילה למחות.
"שקט שפחה." השתקתי אותה, "עלי על הנדנדה."
זו הייתה נדנדה שמורכבת מקפיץ גדול שמעליו מושב. כל קפיצה גרמה לשיקשוק מענג ומענה בתוכה. בסדיזם מחוייך העברתי אותה בין כל המתקנים שבגינה, המגלצ'ה, הקרוסלה... ידעתי כמה היא נטרפת מהאנחות השקטות שנפלטו לה.

"בואי למכונית, אני נוהגת." אמרתי לה.
"תפתחי את המכנסיים." דרשתי מיד כשהתיישבנו ברכב. הנחתי את הוויברטור על הדגדגן שלה והפעלתי אותו על רטט קל.
"אנחנו נעשה לנו טיול בדרך לדנג'ן." אמרתי לה, "מותר לך לגמור פעם אחת בדרך, אבל תזכרי שהדרך תתארך, כדי לך להתאפק כי אחר כך יהיה קשה לא לגמור. ותאמיני לי שאת לא תגמרי יותר מפעם אחת."
אזקתי את ידיה אל המתלה שמורכב מעל לדלת הנוסעים והתענגתי על נסיעה איטית בכבישי רמת גן. הקפדתי לעלות על כל באמפר בדרך וכל כמה דקות שיניתי את קצב הוויברטור שפעל לה על הכוס. בשלב מסויים חשבתי לעצמי שמי שהיה מסתכל למכונית מבחוץ היה חושב שיושבות בו שתי פסיכיות. האחת כבולה בידיה ומקללת בשטף והשנייה מתפקעת מצחוק מטורף.

העינוי המענג שלה הצחיק אותי והטריף אותי. היכולת שלי לשלוט על האורגזמה שלה, על בנייתה בתוכה ועל הקפאתה בדיוק שנייה לפני שהיא גומרת ריגשה אותי. נסעתי לאט ואז הגענו לפקק ארוך במיוחד על כביש יפו-תל אביב.

"מתוקה שלי, כדאי שתשתדלי להחזיק את האורגזמה כי נראה לי שנתקע כאן לפחות לשעה, ובשעה הזו אני לא מתכוונת להפסיק עם הוויברטור אפילו לשנייה." הבהרתי לה.
"אני לא יכולה יותר אור, בבקשה, אני נטרפת כבר." היא התחננה.
"את בטוחה שאת רוצה לגמור? אני לא אמרתי שנגיע ישר אחרי הפקק לדנג'ן, יכול להיות שאבחר להאריך את הסשנון הזה." עניתי צוחקת.
"אור די, אם אני לא גומרת עכשיו אני מתפוצצת, את סדיסטית, אני נשבעת שאת סדיסטית, אני לא יכולה יותר, בבקשה, די אני מתחננת, תני לי לגמור כבר."
"טוב עדנה, את לא צריכה להתחנן, מספיק שאת מבקשת." צחקתי.
הפעלתי את הוויברטור על רטט מלא, ושלחתי את אצבעות ידי אל השד שלה. מחצתי אותו בכוח, יודעת כמה היא אוהבת את הכאב שאני מעניקה לה.
"את תגמרי עכשיו כמו שעוד לא גמרת בשבילי." הוריתי בקול שקט ונעדר צחוק, "את תגמרי כמו כלבה מיוחמת, כמו שאת מרגישה באמת."

נטרפתי מהגמירה שלה בידים כבולות למכונית, מהאנחות שהיא ניסתה לכבוש כדי שלא ישמעו אותה מבחוץ, מהגוף שהשתולל במושב שלידי.

היא נרגעה ואני הנחתי לה לנוח לרגע ומיד הפעלתי שוב את הוויברטור על רטט נמוך.
"אההההה... לאאאא..." היא התחננה.
"הזהרתי אותך מראש שזו רק ההתחלה." התעקשתי, "ומעכשיו אסור לך לגמור."

במשך חצי שעה נוספת של נסיעה התעללתי בכוס השבע/מורעב שלה עם הויברטור ועם אצבעותיי. שמחתי לגלות ביפו באמפרים נוספים שגרמו לביצים הסיניות שבתוכה לשקשק שוב ולה לצרוח. ואז הגענו לים. שיחררתי אותה מהוויברטור ומהביצים הסיניות.

"צאי החוצה." פקדתי עליה, "תסירי את המכנסיים. אי אפשר שרק השפחה תתענג פה היום. הבאתי שוט שאני צריכה לנסות."

היא יצאה מהמכונית ונשענה על מכסה הרכב.
חיממתי את ישבנה בסדרה של ספנקים מכפות ידיי ואז לקחתי לידי את השוט.
"מוצא חן בעיני השוט הזה." המהמתי כשהתחלתי לחבוט על ישבנה בתנועות קלות וקצובות. לאט חיזקתי את עוצמת פגיעתו של השוט בישבנה ובירכיה. ראיתי אותה נשענת יותר ויותר על מכסה המנוע, נכנעת לספייס שהתחיל להציף אותה. בשנייה שהיא טסה חדרתי לתוכה עם כף ידי, מזיינת אותה בכוח, עמוק, גורמת לה לצרוח ואז לשקוע מעולפת למחצה על המכונית.

הכנסתי אותה לרכב, הלבשתי אותה וחיבקתי אותה אליי עד שעבר הספייס. אין מבט יפה יותר ממבט עיניה של שפחה ששבה מהסאב ספייס. מבט מלא שמחה ועומק.
נשקתי לה.
"עכשיו בואי לדנג'ן, הגיע הזמן לרקוד."