הבלוג של השולט אור

בסוף השבוע כשהיינו יחד ברגעים של קרבה, צחוק, כעס, שינה, אהבה... הייתה גם הפסקה של שלוש שעות בה את נסעת להתפנק במספרה ואני נסעתי לחגוג את אירוסיו של האפרוח - אחי הקטן (191 ס"מ גם כן אפרוח).

והייתה שם המשפחה שלנו והמשפחה שלה, והמתנות, והאוכל, השתייה, והעיניים שלו שהייתה בהן שמחה אמיתית.

בדרך הלוך וחזור התנגן לי שיר אחד, שיר ששרתי בלי לזכור את כל המילים. שיר ששרתי לך אהובתי.

את באת ונתת
ולא ביקשת דבר כמעט,
את באת ונגעת בלאט
כל פעם קצת,
לאט לאט.
אני לא הרגשתי מתי
ואיך נכנסת אל תוך חיי.

את באת ואותי אהבת,
כאבת ולא עזבת.
את באת ונשארת, נשבעת
בכול משפט ,
בכל מבט.
אני עוד הייתי אי שם
כשאת נכנסת אצלי לדם.

כמו כלים שלובים
אני ואת ביחד מתמלאים
עד קו הלב.
שנינו עכשיו בקו אחד,
יחד זורמים מיד ליד
פעם אני ופעם את...

את באת ונתת
ולא ביקשת דבר כמעט,
את באת ונגעת בלאט
כל פעם קצת,
לאט לאט.
אני לא הרגשתי מתי
ואיך נכנסת אל תוך חיי.

כמו כלים שלובים
אני ואת ביחד מתמלאים
עד קו הלב
שנינו עכשיו בקו אחד,

באת ונתת ולא
ביקשת דבר כמעט...