לפני 17 שנים. 10 ביולי 2006 בשעה 11:30
זה לשלם במודע בכאב על האושר שנושמים בזכותה.
זה לנסות להריח את חום הגוף שלה מהסדינים.
זה לדעת שיש פשרות ולחוות את כולן.
זה להיקרע בכל פרידה ולקוות שלאחרונה עוד לא הגענו למרות הכול.
זה לעבור במקומות שאהבנו ולחפש תלתל בין ים הראשים.
זה לבחור כל יום מחדש להיות ביחד לא כי צריך, אלא כי אי אפשר בלי מרוב שרוצים אותה קרוב.
זה לקוות להזדקן לצדה גם אם זה אומר שלא איתה.
זה לחלום אותה כל לילה ולחבק אותה קרוב, גם כשהיא במיטה שלה.
זה לרצות באושרה כי האושר שלה מחייה את נפשי.
זה להכיל אותה, להכיר בה כל חלק, כל פחד, כל כעס ולראות גם בהם את יופיה.
זה לדעת שהדם שזורם בוורידים נגוע בה כולו, שכל פעימת לב מזרימה אותה בתוכי.
זה לדעת לחכות.
