לפני 18 שנים. 16 ביולי 2006 בשעה 8:20
אני יושבת כמו כל עם ישראל מול הטלוויזיה, רואה מזועזעת את הדם שמציף את רציפי הרכבת והלב כל כך איתם.
המלחמה הזו טריה מדי, עוד לא התרגלנו למתים ולהפגזות כפי שהתרגלנו להם בשדרות. אני מקווה שלא נתרגל.
יש לי לקוח בחיפה, עמותה איתה אני עובדת. התקשרתי היום לברר מה קורה איתם והמזכירה סיפרה שבדיוק יש מטח ושהיא מסתתרת בשירותים. במה לעזאזל יכולה הסתתרות בשירותים לעזור במשהו? בינתיים עכשיו כשאני כותבת יש מטח שלישי.
עכשיו הראו שהטילים ממולאים בכדורי פלדה קטנטנים שכל מטרתם להתפזר בפיצוץ ולהרוג כמה שיותר אנשים. זו מלחמה, זו מטרתו של טיל - להרוג, וזה מפחיד.
אני אמורה להפיק אירוע התרמה גדול שייתקיים בסוף נובמבר. עכשיו כל האירוע עומד בסימן שאלה. ממשיכים לעבוד אבל מחכים לראות מה יקרה. האם המלחמה הזו תמשך או תסתיים.
