הבלוג של השולט אור

אנחנו נפגשות במקרה הטוב פעם בחודש, תמיד אצלה בבית. תמיד ההרגשה כשאני נכנסת בפתח הדלת היא שהגעתי הביתה.
זו חוסר הרשמיות, אהבת הילדים אליי, האהבה שלה אליי, החום שבעיניים, החום שבחיבוק.
היא החברה הכי טובה שלי. זו שעברה איתי עלייות ומורדות, זו שיודעת עליי כמעט הכול ומשתפת בחייה בצורה גלויה וחסרת עכבות.
זו הכנות שיש ביחסים. היכולת להיזרק על הספה, מוקפות בילדים, הכלבים דורשים את שלהם ונשכבים מעלינו, ומעל לרעש שיוצרים שלושה ילדים ושני כלבים, יש את המבט שאנחנו מחליפות לפעמים, זה שאומר בלי מילים תגובה לדברים שנאמרו בחדר. תגובה שרק שתינו מבינות.
זה הצחוק שבאינטימיות המוכרת. זו היכולת לבקר לפעמים דברים שהאחרת עושה בחייה והידיעה שהביקורת באה ממקום אוהב, שלעולם לא רוצה לפגוע.
היינו פעם גבירה ושפחתה ועם הזמן למדנו להפוך לחברות שיעשו הכול זו למען זו.
כיף לנו לצחוק יחד. כיף לשתוק, כיף לחלוק.
את החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותך אהבת נפש אלונתי.