לפני 19 שנים. יום רביעי, 4 באוקטובר 2006 בשעה 13:54
שישה ימים מאחורינו ועוד עשרה אמורים לחלוף עד לשובה, ואני מתחילה לטפס על הקירות מרוב חרמנות.
האצבעות שלי כבר חטפו נמק וזה לא עזר...
מנסה להתרכז בעבודה אבל כל מה שיש לי בראש זה הגוף שלה, המגע שלו, הריח, הטעם...
מנסה להתעלם. מכינה לי סנדוויץ'. אוכלת ומדמיינת אותה/אותי חגורות בסטרפאון... לועסת ומתחרמנת רק יותר.
מרגישה היום שכל הגוף שלי מורכב מכוס תאוותן, רעב, ניגר...
כוס אומווווווו.
עשרת הימים שעוד נותרו מרגישים עכשיו ארוכים מדי. כאלה שלא יגמרו לעולם.
די תחזרי כבר. עזבי אותך מתאילנד.
אני כאן. :)