הבלוג של השולט אור

באה אליי חברה יקרה, אחת שאני יכולה להרגיש לידה חופשיה מספיק כדי לצייר.
אני לא זוכרת שציירתי אי פעם ליד מישהו.
אבל הרגשתי ממש טוב לעמוד ולצייר, להיות בתוך הטירוף של הציור, ותוך כדי להיות מסוגלת לתת לה את תשומת הלב ולקבל.
הרגשתי טוב מזה שהיא מרגישה אצלי בבית.
הרגשתי טוב עם החופש לבקש ממנה להכין קפה למרות שהיא אורחת, כי אני ממש עסוקה בציור ולא יכולה עכשיו לעזוב אותו.
ככה צריכות להרגיש חברות כשהן יחד.

אח"כ הגיעו אמי ובן הזוג שלה.
ישבנו כולנו, מדברים (אמא שלי והחברה על בנים), בן הזוג של אמי משחיל הערות, ואני מקשיבה, צוחקת ומציירת.
כל הזמן מציירת.

מחר הציור שאני מציירת לאהובתי יהיה מוכן.
אחרי שש שעות של ציור הלילה אני לא מסוגלת להחזיק עוד מכחול ביד.
אבל מחר, כשאסיים את כל סידורי הבוקר אצייר, ואז אנקה את הבית שלי.
זה היה ערב נפלא.