"די ממי, רדי מהמיטה, אני לא יכולה לישון ככה צמוד. כפיות אני עושה רק עם האישה שלי. תתחשבי..."
היא לא זזה.
"מתוקה שלי, את יודעת שאני אוהבת אותך אבל באמא שלך תעשי מקום במיטה."
הנשימות שלה מואצות והמיטה כולה מזדעזעת מהן. אני מרגישה שאני שוכבת על מסילת פסים כשהרכבת מתקרבת.
"די ממי, את מריירת עליי. אז אוקיי, בסיטואציה אחרת עם מישהי אחרת זה היה ממש מחמיא לי. עכשיו זה סתם רטוב. די. רדי מהמיטה שלי או עשי לי מקום."
היא נצמדת אליי יותר ומסרבת לזוז.
בבוקר התעוררתי כשזוג עיניים חומות ויפהפיות בוהות בי באהבה. הסנטר שלה היה מונח על כתפי וכל הגוף צמוד לשלי בחיבוק קרוב. קסם כבר בת ארבע ושבוע, אבל היא מעולם לא הצליחה להתרגל לגשם ובעיקר לא לסופות הברקים והרעמים.
ואני... נו מה יכולתי לעשות חוץ מללטף את הראש היפהפה שלה, לחבק אותה קרוב ולהבטיח לה שאמא תמיד תשמור עליה מפני כל סכנה ואפילו מפני הגשם?
בדרך כלל היא עולה למיטה שלי בלילה לקבל חיבוק וליטופי לילה טוב, ואז היא עוברת למיטה שלה. בבוקר אני תמיד מוצאת את עצמי דחוקה לפינת המיטה ואותה שוכבת לרוחב. אם אני לא קוראת לה אליי לחיבוק - היא נעלבת, ולא מדברת איתי חצי יום 😄
כשאנחנו הולכות יחד ברחוב היא גאה לשמור ששום חיה מלבדה לא תתקרב אליי. ההליכה שלה נמרית כמעט בקלילות האתלטית שבה, בזכות הבקרים שאנחנו פותחות תמיד ברבע שעה של הרצות.
ארבע שנים אני מחכה שיעבור לה מלהחזיר אליי את הכדור כשאני מעיפה אותו רחוק ממנה. זה לא עובר.
קסם אוהבת לדבר. אף פעם לא הייתה לי כלבה שלא סתמה כך את הפה. אלה לא הנביחות שהיא נובחת כשהיא מתרגשת, אלה שיחות שלמות. לכל דבר ועניין יש לה צלילים שונים שהיא מפיקה מגרונה. כשהיא מגזימה אני אומרת לה להפסיק לקלל הורים.
יש לקסם את המוצץ שלה - כדור מרגיז בתוכו יש צפצפה שמצפצפת כשהיא לוחצת עליו. כשהיא עצובה היא לוקחת את הכדור הזה למיטה ונשכבת לידו. בלילות כשאני נכנסת למיטה, אני מגלה את הכדור הזה מונח באמצע המיטה שלי. אם אני מעיפה אותו ממנה היא מזדעזעת. הכדור צריך לישון איתי במיטה מוגן ומכוסה 😄
האהבה שלה ניתנת ללא גבולות. אני קוראת בשמה - והיא לידי.
גם האהבה שלי אליה לא עוברת אלא רק גדלה. היא הקסם הקטנה והאהובה שלי, התינוקת הכי מושלמת בעולם ואני פשוט מאוהבת בכלבה היפה, החכמה והרגישה הזו.
וכמו כל אמא גאה... אני חייבת...
רגע של מנוחה ביער.
מה שקדם למנוחה...
קסם והאוסף...
עכשיו את מבינה למה יש תמיד חורים בנעליי הבית שלי?
לפני 17 שנים. 25 באוקטובר 2006 בשעה 6:25
