לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 13:02
בימים האחרונים התחוללו בי סופות רעמים יחידות וירדו ממטרים כבדים, שהתחלפו מידי פעם בצחיחות קודרת של הנפש.
היו פה לצדי בטלפון ובמכתבים שניסו להקל, להבין ולהעלות חיוך, ארבעה אנשים שמזמן סומנו כחברים קרובים ובימים הללו, רק קיבלתי אישור לנכונות הידיעה הזו.
אני יודעת שהייתי קצת בלתי נסבלת בימים הללו. שותקת בעיקר ולא משתפת. אבל נתתם לי המון כוח בעצם הרצון להיות פה בשבילי.
עוד מעונן חלקית ויש סיכוי לגשם, אבל הרוחות שכחו קצת.
תודה חברים יקרים שלי. אין לכם מושג כמה הערכתי בימים הללו את סרובכם לתת לי לשקוע בשקט אל היאוש שלי. בלי לדעת למה ומדוע אני במשבר, הייתם לי מגן מפני הסופה שהתחוללה בי.
אני אוהבת אתכם הכי שאפשר לאהוב חברים. הכי קרוב, הכי מודה והכי מחבק.
תודה.
