הפעם אין הקלות, אין "רק סיגריה אחת" כשנשברים, אין.
הפעם זה בכל הכוח והנחישות, תוך סירוב לתת לקריז מקום גדול מדי בחיים שלי.
אז כן, זה מטריף. קשה לי לעבוד, קשה להתרכז וכל הזמן בא לי להרוג מישהו.
אבל הפעם אני מסרבת להיכנע לדחפים הללו.
הפעם ההתייחסות אליהם היא כאל פרט שולי בדרך להתנקות.
המוח שלי קצת מעורפל ויש מאבק בלתי פוסק ברצון לנשנש משהו.
מסרבת להחליף התמכרות בהתמכרות. הזין הזה יהיה ויעבור. אני מכירה כבר את התהליך - שבוע והקריז הפיזי מאחורי, ואז כל מה שתשאר זו הכמיהה.
לפי ספר הגמילה של גיא מרוז, יש 4000 חומרים הרסניים בסגריות, בהם: אמוניה, כלור, ציאניד ועוד. אני יודעת שכל זה נכון ובכל זאת הסיגריה נדמיית לי כרגע כאהובה שמעבר לים. רק שתבוא כבר 😄
אני לא אשבר. הפעם אין רחמים. לא עליי ולא על מוכר הסיגריות שאיבד הבוקר לקוחה.
די, להישבר זו כבר פדיחה. כל פעם אתה מעודדים אותי ושוב ושוב אני מאכזבת. אם הפעם אני לא מצליחה, אני מארגנת לעצמי סשן זריקת עגבניות וכל הכלוב מוזמן 😄
אין מצב לכישלון הפעם!
לפני 19 שנים. יום שני, 30 באוקטובר 2006 בשעה 6:56