יש בי אפס התחשבות כלפי מי שבשם אמונתם מנסים לכפות חיים של שקר על הומואים ולסביות שנולדו אל תוך הכפייה.
מבחינתי, אם הם מחפשים מלחמות - הם ימצאו אותן. פשוט נגמר לי מלהיות אזרחית סוג ז' במדינה הזו.
לא רק שאני לא מקבלת חלק גדול מהזכויות שכל אזרח אחר מקבל בתנאי שהוא בוחר לזיין/לחיות/לאהוב את המין השני - היום גם אסור לי למחות נגד זה.
היום אסור לי לבוא ולומר באותה העיר בה מחוקקים את כל חוקי האפליה - ז' עליכם, אני לסבית/הומו ואתם תראו אותי כי אין לכם ברירה.
מבחינתי מה שקורה זו מלחמה, וזו מלחמה שרק צד אחד ינצח בה בסופו של דבר. ויהיה קרב בו הם ינצחו וקרב בו אנחנו ננצח, אבל בסופו של דבר, עבורנו, זו לא מלחמה על הזכות לרקוד חצי עירומים ברחוב, זו מלחמה על הזכות לחיות חיים מלאים בזוגיות מוכרת בלי שיקפחו אותנו.
אתמול בערב כתבתי על רצח רבין. זו אותה ההסתה וזה אותו הזעם שעולה נגדה. חבורה של פשיסטים חובשי כיפות או כובעים שחורים לא יגידו לי איך לחיות את חיי ולא יקחו ממני את הזכות לצעוד בעיר הבירה שלי.
לפני 17 שנים. 3 בנובמבר 2006 בשעה 6:55
