אפתח באמירה שספרו של חאלד חוסייני - רודף העפיפונים, הוא אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. לא יכולתי להניח את הספר מידיי הלילה, והבוקר מיד כשהתעוררתי הייתי חייבת להמשיך ולקרוא בו עד לסופו.
הספר נע סביב חייהם של שני ילדים אפגניים, אמיר, בנו של איש עסקים מכובד, וחסן, בנו של משרת הבית.
שני הילדים גדלים ללא אם. אמו של אמיר הגדול מחסן בשנה נפטרה בלידתו, ואמו של חסן נטשה את בעלה חמישה ימים לאחר לידת בנה.
שני הילדים גדלים כחברים, למרות שבפועל, חסן הוא משרתו האישי של אמיר. הכול משתנה ביום אחד - יום חגם של הילדים בקאבול - היום בו כולם מעיפים עפיפונים במטרה להצליח להפיל את העפיפונים של השאר. הזוכה הוא זה שעפיפונו הוא האחרון שנשאר בשמים.
עד לאותו היום חסן הנאמן והאמיץ מגן בגופו על אמיר שאינו יודע להתגונן כשמציקים לו. באותו היום חסן משמש כמביא העפיפונים שאמיר מצליח להוריד. אמיר מנצח בתחרות וחסן רץ להביא לו את העפיפון האחרון אותו הוא הוריד.
אלא שחסן נלכד על ידי שלושה נערים שכמה חודשים קודם לכן הוא גירש כשהם הציקו לאמיר. הם דורשים שחסן ייתן להם את העפיפון האחרון אותו הפיל אמיר, ולא הם מאיימים לפגוע בו קשות. חסן מסרב להיכנע והשלושה מכים ואונסים אותו. אמיר שמחפש את חסן רואה את האונס מרחוק, אולם אינו מעז לעשות דבר כדי להגן על חברו.
זה הפתיח לסיפור שנמשך לאורך 40 שנות חייו של המספר. רדוף ברגשות אשם, אמיר דוחה מעליו את חברותו של חסן ובסופו של דבר מביא לכך שחסן ואביו עוזבים את הבית בו חיו לאורך כל חייהם.
השנים חולפות. באפגניסטן מתחוללת מהפכה אמיר ואביו נמלטים לארה"ב ואילו חסן ואביו עלי נשארים בארצם. אמיר לומד באוניברסיטה והופך בארה"ב לסופר מפורסם. הוא נישא לבת ארצו ומניח את ילדותו לצד חסן מאחוריו. אולם יום אחד מתדפק העבר על דלתו. חסן, החבר שהיה לו לאח, קורא לו לשלם את חובו המוסרי.
רודף העפיפונים הוא ספר קשה ודרמטי שמעביר את קולותיה של קאבול, את חייהם של המהגרים לארה"ב ואת קולות המהפכה האיסלאמית ומוראותיה. אבל לפני הכול זהו סיפור על חברות ועל אהבה שהגבולות אינם יכולים להם.
רודף העפיפונים, מאת: חאלד חוסייני, 336 עמ' בהוצאת מטר.
לפני 18 שנים. 10 בנובמבר 2006 בשעה 11:44
