ואין אפילו אישה סטרייטית אחת שמאמינה לי עכשיו.
דומית חולה קודם כל חוטפת קריזה על הגוף שלה שמעז לחלות בניגוד למצוותה. אני לא צוחקת, אתמול דרשתי ממנו להבריא, פקדתי עליו, אחר כך עברתי לשפה רכה (אולי זה יעזור), בסוף 'תחננתי, כלום לא עזר. המניאק עושה את מה שבא לו ואני בסיטואציה בה אני לא יכולה אפילו להעניש אותו - זה יכאב לי!
דומית חולה זה אגו רוטן. אני לא זקוקה לכלום, עזבו אותי להסתובב בבית שלי לבושה רק בחלוק הרחצה שכשקר לי אני עוטפת מסביבי וכשחם אני משירה מעליי. אבל דירבאלקום אם לא תתקשרו עשרים פעם ביום לשאול לשלומי 😄
דומית חולה זה עצבים על כל העולם. אבד לי הקול כבר הבוקר והוא חזר רק אחרה"צ, אבל בלי לדבר אי אפשר. אז מתקתקים הודעות לכל העולם ומתעצבנים על איטיות ההקלדה בטלפון.
דומית חולה זו חרמנות שעולה מהחום שמתפשט בגוף ועייפות שלא מאפשרת לאונן בשקט.
דומית חולה היא עניין שלא בריא לסביבתה. לכן, אני פוקדת על הגוף שלי להבריא עד מחר (יש סיכוי שהוא יציית הפעם המניאק?).
ועכשיו קחו את התיאור האותנטי שלי והשוו אותו לתיאור של גבר חולה, שסתם הופך פתאום לילד מייבב שרק רוצה מרק חם וחיבוק, ובטוח שאם כואב לו הראש הוא בדיוק עכשיו גוסס מסרטן...
אין על הדומיות :)
לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 19:57
